תוכן המאמר
פסוקים פופולריים מאת ולנטין גפט
לא מכיר ילד מטופש,
מה שהיום הוא יום הוצאה להורג.
הוא - כמו אותלו - על צעיף,
אבל איאגו הוא זה שמתגרה.
והנה הטוריאדור עצמו,
איך המלט יצא - מתבודד,
מה יהיה המשפט?
יש בו מוות ... ויש עיכוב.
ומי שצורח
האם הם עבריינים או שופטים?
ולמרבה הפלא - זה בית המשפט.
ולמרבה הפלא מדובר באנשים.
* * *
שיטפון - אין איום גרוע יותר
אך ישנם סימנים ברורים של צרות
מפלס מים קטלני
כאשר הם נופלים לתוכו - דמעות!
* * *
ושום דבר, ולא בעין אחת,
הכל חרוך, מפוזר וריק
אתה לא יכול לסחוט דמעה מכלום
נהר הנשמות שינה את מסלולו.
* * *
איזה צבע הוא הלכלוך? - כל אחד.
הרצפה יכולה להיות מלוכלכת והמילה
רעיון, ידיים, אזור, צמיגים,
עפר הוא נגיעה נוספת, ואין תמונה.
עפר בוויכוח נצחי עם טוהר,
ורוחו, צחנה ועבה,
הסירחון שלך, הכיעור
בוץ מכנה פשטות.
והטהרה מובילה להוצאה לפועל
עפר הוא הפשטות של הרוצחים והתליינים.
בקישוט הפולקלור
יש בפשטות השגויה של נאומיה
משפט קטלני.
בוץ - הפשטות גרועה יותר מגניבה.
בגלל אנשים כמונו שמאוהבים בה,
שתיקת הרוב העיוור
זה נגמר בכיליון שבויים נורא.
וכך הפשטות הקדושה היא פשוטה
מה, שוכח לשים את המסכה, את הקדושים,
פתוח, חצוף, עם קצף בפה
מסדר מריבות מלוכלכות.
תכונה מסוכנת כבר קרובה
נשמות ריקות מעוותות פרצופים.
הו פשטות ארצית נצחית
אוי טהרה ארצית נצחית
מושיע העולם - יופי,
בוא בקרוב, אני רוצה שיהיה לי זמן לשטוף את עצמי.
* * *
מחשבות כבר לא יכולות להימלט.
שתו או ישנו, צפו או קראו,
לעתים קרובות יותר ויותר אני זוכר ילדות
גן העדן של מרשמלו שוקולד.
חגורתו של אבא שרקה מעל אוזנו באבזם,
אמא עמומה אוקיינוס סוער
עיניים רותחות כבש לבנבן,
והוריקן נמס על העצבים.
אבא עבר את המלחמה, הוא היה איש צבא,
ניצול אחד במשפחה.
סחבתי בסתר לחם לאסירים גרמנים,
אהב בטעות את אויביו.
איגריקי נשאב ו- x
הם תהו בבית הספר בלי סוף,
מצחי ושני הגנבים מתקנים
הייתה נוסחת פנים שנפתרה.
דילגתי על בית הספר באצטדיונים
צועדים בקהל ברזל יצוק לפריצת דרך
אני זוכר במטרה כל פספוס
שוכח את כל הטעויות האחרות.
אני הולך, כמו קודם, לאורך הסמטה הארוכה,
הילד יושב, הוא יתחיל מחדש.
ביד סוחטת אולר,
על הספסל, משהו חותך באהבה.
* * *
טיילנו ביער, חצוצרת החיים
ועץ חג המולד של המלכה נכרת תחת השורש,
ואז היא הוכנסה לצלב, כאילו לכסא,
אנחנו בונים ימי לוויה שופעים.
אבל לא הייתה גניחה ולא דמעות
נערת השלג שרה, גונדל סנטה קלאוס,
ומחזיקים ידיים, פרצופים עליזים
בבוקר הם התחילו להסתובב מתחת לעץ.
אה, אם ראית גדם עצוב,
איזה יום שמח יש!
אבל הדממה נפסקה, התזמורת השתתקה,
לעץ חג המולד העתידי, הם הסתירו את הצלב.
טיילנו ביער, חצוצרתנו על החיים ...
* * *
אם תאבד את המילה שלך
אתה תעמוד לפני מבוי סתום, -
תריץ פרה פשוטה
חורץ תרנגול.
הקווים מיד יהפכו לקלים יותר.
מהנהגת עט.
הבליטות יהפכו לנקודות
זה יהפוך לחור פסיק.
שים את המצח בכף היד שלך
וממנו, מכולם רחוקים
לאט לאט
כנפיים זזו.
ונופלים לפני הפסוקים
סודות של מאות אלפי שנים.
כל הלילות הקשים האלה
ציפית, משורר.
לא, העט נמצא בידי המשורר -
זה לא מפנק בשבילך.
הוא ילד, פטמה חמה,
אבל האלוהות נושמת בו.
חיבור הזמן הוא חיבור של אור לסאונד.
איך להבין את התשוקה הזו?
קמח פואטי -
היכנס למרחק הערפילי.
מילות צבעי מים מלחינים,
קרקפת מתרוממת משקט,
אתה שומע מתעופף
צליל של מיתר מתוח.
אבל מרחף מתחת לעננים
חוגג בשקט את המלכוד שלך.
כולנו שוטים
עדיין לא היו שירים.
* * *
הוא לא צבי או יען,
ואיזה סגסוגת מוזרה
הוא הפשטה, הוא כאוס,
הוא טעות, הוא ג'ירפה.
זו אותה טעות
כמו טווס, כמו תמנון
כמו יתוש, כלב, דג,
כמו גוגן וכמו ואן גוך.
בטבע בתת המודע
יש עוד הרבה רעיונות
והכרה תגיע אליו,
כמו לרבים מהאנשים.
ג'ירפה -
מגדל אייפל
העננים מעל ראשך
והוא בכלל לא חושש
הוא גדול ואילם.
מיטב השירים של ולנטין גפט
וילון החיים נפתח
זה - האדם - נולד,
היה כיף - Act One,
אבל כשהוא חנק את עצמו,
אפילו האור לא התעמעם
אם רק הייתה להם הפוגה.
* * *
כוכב נכחד מרפרף על פני האור.
היא כבר מזמן מתה, ואנחנו עדיין שורפים.
החיים מושרים על ידי המשורר.
אתה אהוב, ואני אוהב.
ואיפור שוקולד שמש
אנו מעוטרים בקיצים חמים.
... פחות ופחות לפני החורפים הקרים שלנו.
* * *
כשמגיע הזמן להנגאובר
כשיגיע תאריך היעד,
מרחב הצינוק ייקח אותנו
שם תקרה נמוכה מאוד.
בקבוק שהיה תלוי תחתיו שם,
כמו בן לוויה בחושך חסר משקל
ואין שום היגיון,
כל המשמעות נותרה על האדמה.
* * *
לשומה יש סוד
ידוע רק לו,
לנצח הוא מחפש את האור
מעדיף את החושך.
* * *
אני בונה מנטלית הגשרים של המידות שלהם פשוטים
אני בונה אותם מתוך החלל
ללכת לאן שאתה נמצא.
על ידי גישור על האדמה,
מעולם לא מצאתי אותך
הוא פקח את עיניו, ושם ... צוק,
הדרך שלי סיימה, הגעתי.
* * *
הקשת נוגעת בנפש
בקושי אתה לצ'לו
או בקושי לגעת בכינור
רגע קדוש - אל תחטאו!
בטוהר הנפש כמהה
בצליל הזה הוא הד ייסורנו
שופר הצינור צפוף יותר לשפתיים,
אמנות זה כמו מישהו הנושף!
כאשר מיתר כזה הוא,
ויש ידיים, והשראה,
יש מוסיקה ויש בה ישועה,
שם האמת חשופה
ולא מפונקים במילים
ואני רוצה לאהוב ולחיות,
ותן הכל, ויסלח על הכל ...
זה קורה אצלנו.
* * *
יש פחות אנשים חיים בספר הטלפונים,
חרמש קטלני מצלצל באוזניך
כיסויי ארונות דופקים יותר ויותר
חייזרים עונים לקולות.
אבל אני לא מוחק את המספרים האלה
ולעולם לא אעגל את המסגרת.
אני אמצא את כולם, אני אתקשר לכולם,
באשר הם היו, בגן עדן או בגיהינום.
תוך כדי התנפצות וחיים באושר,
מסתובב יום הלילה.
עכשיו שהם לא אמרו
נשמע כמו אליפס, צפצוף.
* * *
הכל תמציתי ותמציתי,
הנה הלהב, הנה הידית.
תהרוג אותם או תנקה אותם,
הוא כלום בלי המברשת שלנו.
אבל אם פתאום הם היו תלויים מעליו,
כמו כישוף, מחשבות רעות
והוא מרגיש את נקודת המתכת
כאשר העוקץ מבעבע בפנים
ואז תנועת גוף אחת -
והדם שוטף את המתח
גל של רעד
הסכין נחלשת בידי.
השירים היפים של גפט
דאהל הולך איפשהו רחוק ...
אל תלך לאיבוד מרחוק.
פרט חשוב:
אתה עדיין דאל, לא דאלי!
* * *
הוא חי כאסיר,
אך עד הסוף הוא כתב בכל הוורידים הרועדים שלו:
ברוסיה הגאונות היא הערב
להשפלה, להוצאות להורג ולגלות.
לגבי כנות, דקויות, רוך, לפסטל
התווית הודבקה למשורר בעל אמונה אחרת,
ומיטה לבנה של פרדלקינסקאיה
היה מכוסה בדם של לב פצוע.
הכת של בעל הצמית נחשף
אבל על ידי סטיגמה ברצח ומעצרים,
הוא עמד עם אגרופיו באותה רחוק
והוא ניהל אותו עם התזמורת.
והסיום האלילי הרעם בטמבוריות,
חבורות של כעס הושלכו על הצלוב.
כשהוא עוזב לנצח, הוא נאנח חסר אונים,
המסמרים האחרונים הועברו לתוכו.
האם יש צרות רבות במשך מאה שנה?
לענות את העולם המעונה,
שם עקבות פואטיות מובילות לגן העדן
ולעזאזל - עקבות רוצחים ומלווים.
* * *
מדוע הכלב מסור כל כך
ובאהבתו אין גבולות?
אבל בעיניים זו תמיד שאלה
האם אדונו אוהב.
כי מישהו הוא שניות
כי בעבר - תא!
כי האדם
הוא בגד בו לעתים קרובות.
אני משוטט ברחובות
אני מציץ בפרצופים של אנשים
אני צופה בהכל עכשיו
כך שכמו הכלב, לא לטעות.
* * *
בסצנת הפיגום הכל קטלני,
הצרה עמדה לקרות
חציתי את גבול המסתורין
אתה צריך לשלם על זה.
מתי יבוא בעיצומו של המשחק
שבע, שלוש, אס - אל תחרבני!
צירים בלתי נראים
תמיד תלה מעל הפלווה שלנו.
יש חידה - אין תשובה
צעדתי על כתר הבור,
שם הדם שוטף את ידיו של מקבת
ומלכת השדים נרדפים.
* * *
טוס, חץ! להתראות הפרדה!
הרצח ממש לנגד עינינו.
הכל - אין קשת קשורה,
רק שרוך רגליים בידיים שלי.
* * *
זרימה חוזרת,
אבל העתק ערמומי
סלח לגחמותיה
ולא באשמתה
מה עשתה ההפתעות
המלכים שלה, מרקיז,
ומלמעלה למטה
היא התפוררה.
פעם מפורסם
עכשיו היא שכחה
עמום ודחוס
זה סוף הדרך.
היא חיה לא מרוצה,
קומדיה סופית,
שוקת שבורה
היכן יימצא הסופר?
* * *
האדם אינו שוטה
מותאם לעולם
לדוגמא, הגעתי עם תיק,
מחקה קנגורו.
האדם אינו שוטה
הוא גם גאון וגם נבל,
כמו ילדים, כסף בשקיות
הם ישנים אצל אנשים מבוגרים.
השירים המעניינים של גפט
כולם ילדו ביצה
יצאנו מהחיתולים שלו -
מי עם פנים אנושיות
ומישהו עם מקור, כמו תרנגולת.
אז התחילה המסכות
כמה בחוכמה מישהו עלה על הכל!
ועל התלבושת לקליפה
הוא לבש מסכות ותלבושות.
מי היה הראשון, אחרי הכל,
ביצה או עוף, זה לא משנה
והביצה ההיא הייתה שבירה
והתרנגולת הייתה אמיצה.
והביצה הסגלגלה הייתה חלקה
והצללית ללא דופי
הו כדור מתאבדים נהדר!
מתחת לכל מסכה מסתתר סוד החיים.
* * *
אני אוהב אותך
עייף, סלח לי.
אני משלם בדם
הצלב הכבד עייף מהסחיבה.
דם אינו שומן, לא שמן הוא צבע,
צוחק כמו צבעי מים
יהפוך לתחבושת לבנה
יהפוך למיטה נקייה.
ולא יהיו שקרים וגחמות
הכל ייעלם ללא עקבות
שוטף נופים אדומים
מים אדישים.
* * *
לסוד כוזב אין סוד
אתה לא יכול לסבול באופן מלאכותי.
לא, פשוט אל תהפוך למשורר.
לא, פשוט אל תהפוך לאף אחד ...
מי ישפוט אותנו, נכון אלוהים,
למה אתה מחכה, למה אתה מחכה
כאשר המשוגעים בוכים, "בראבו!"
אז הם שרו להם שקר שני.
והאם יש אמת בלידה
או אולי זו החוויה שלך,
מדוע אנו מבקשים סליחה
כורע לפניך?
ואולי הקשת שלך תקרוס בקרוב
כי כל ההתחשבות תהיה חושך
הנר האחרון ייכבה
חורף נצחי יבוא.
הסר את הספקות העצובים
אדם לא מושלם
לא תהיה ליקוי חמה נצחי
שלג נצחי לא ימלא אותנו.
ופשוט לא הופיע
אין נשמה אחת בעולם.
חסדו של האל אחראי לכל דבר
אנו חוזרים בתשובה לפניה, חוטאים.
אבל העולם אינו דמות הדמיון
יש בשר ודם ארציים
הנה גאונות ופשע,
הרע הוא ואהבה.
טוב ורע - שני דגלים נצחיים
תמיד מפלגות לוחמות.
איאגו מנצח זמן מה,
הוא לא מנצח זמן רב.
הרוע אינו מקבל את היקום
אבל ככה עובד האור הלבן,
מהו סבל נצחי בו,
שם נולד המשורר.
* * *
ראש אפור על כרית.
אוחזת ביד עור דק
כרך אדום "אלכסנדר פושקין".
הוא בטוח יהיה איתה עכשיו.
הוא מעולם לא נפרד ממנה,
הטוב ביותר הוא האדון הראשון,
בתוכה הוא קם לחיים כשנקרא.
הנה דוגמא לגאונות.
מהורהר ומוזר הגיע
הכובע הוסר מראשו המתולתל.
תמיד חיכית כאן, אלכסנדר,
חיינו בגלל שהיית.
אוי פאינה הסובלת שנים
פסנתר טרוק יקר.
יש בזה בדיוק חצי תווים עצובים,
כמו רבים שלא שיחקו. כמה חבל!
* * *
אני, פנס, רוצה לומר לך דבר אחד:
משרת את אומנות האור בלב שלם
לפעמים הדלקת חרא
מה שהפך וזה מורגש.
* * *
הכל התחיל בפואטה,
כאשר כדור הארץ מתחיל סיבוב,
כמו בתולה בעירום
מודאגת ממבוכה,
פתאום הסתחרר בחושך.
אה, פשוט אל תפסיק
אל תתמוססו בהמולה
תן לראש שלי להסתחרר
עם כדור הארץ יחד בפואט.
אה, פשוט אל תפסיק
ואם זה רק חלום,
תן לזה להימשך זמן רב ככל האפשר
החלום היפה שלי - פואטה!
הכל התחיל עם פואט!
החיים הם תנועה נצחית
אל תפנו ליופי
עצרו לרגע
כשהיא גבוהה.
לעצור לפעמים
זה מסוכן באותו הרגע
היא תמיד מרגשת
ולכן היא יפה!
אה, פשוט אל תפסיק ...
* * *
אמא, תירגע, הוא לא בריון,
הוא לא יטריד אותך בתחנה,
במלחמת מלכוב, זוכר את התל?
עם רימונים, אלה עברו מתחת לטנקים.
הם בנו כבישים וגשרים,
תעלות חפרו, מוקשים ותעלות.
תמיד בבוץ, אבל נשמתם טהורה
לנצח נמתחו הוורידים סביב הצוואר.
איזו דרך - רק בשביל אקדח
איזה הרגל - מיד לברכיים.
מיאקובסקי נפטר - בריון,
הבריון יסנין הלך לעולמו.
כדי שלא נשפיל פרוטות,
אז אנחנו לא חיים, אמא, אידיוטית
השוקשין הבריון הלך לעולמו
הבריון ויסוצקי הלך לעולמו.
אנחנו בחיים, והם הלכו לשם,
לוקח את כל הכאבים, הפצעים שלנו ...
כוכב חדש בוער בשמיים,
זה כמובן הואר על ידי החוליגנים.
טוען ...