תוכן המאמר
שירים פופולריים על המולדת
כוכבי הקרמלין
שורף עלינו
לכל מקום האור שלהם בא!
לחבר'ה יש מולדת טובה,
וטוב יותר ממולדת זו
לא!
* * *
ז'ורה-ז'ורה-ז'וראוול!
הוא טס סביב מאה אדמות.
הוא טס סביב
כנפיים, רגליים עוברות.
שאלנו את המנוף:
איפה הארץ הכי טובה?
הוא ענה, טס:
מוטב שאין ארץ מולדת!
* * *
גבעות, שוטרים,
כרי דשא ושדות -
שפת אם, ירוק
אדמתנו.
אדמה איפה שעשיתי
הצעד הקטן הראשון שלך
לאן יצאת פעם?
למזלג בכביש.
והבנתי שזה
מרחב השדות -
חלקיק נהדר
המולדת שלי.
* * *
ויפה ועשירה
החבר'ה שלנו מולדת.
נסיעה ארוכה מהבירה
לאף אחד מגבולותיו.
כל מה שסביבך, יקירתי:
הרים, ערבות ויערות:
נהרות כחולים נוצצים
שמיים כחולים.
כל עיר
לב הדרך
כל בית כפרי הוא יקר.
הכל בקרבות נלקח פעם
ומתקשה על ידי עבודה!
* * *
בבוקר השמש זורחת
מתקשר אלינו לרחוב.
אני יוצא מהבית:
שלום שלום הרחוב שלי!
אני שר ובשקט
הציפורים שרות לידי.
דשא לוחשים לי לאורך הדרך:
- אתה ממהר, ידידי, לצמוח!
אני עונה לצמחי המרפא,
אני עונה לרוח
אני עונה לשמש:
שלום שלום ארצי!
* * *
איך אנו מכנים מולדת?
הבית בו אנו גרים
ליבנים שלאורכם
ליד אמא אנחנו הולכים.
איך אנו מכנים מולדת?
שדה דק ספייק
החגים והשירים שלנו,
ערב חם מחוץ לחלון.
איך אנו מכנים מולדת?
כל מה שבלב אכפת לנו
ומתחת לשמיים כחול-כחול
דגל רוסיה מעל הקרמלין.
* * *
פורח מעל עץ תפוח נהר שקט.
גנים מתחשבים.
איזו מולדת חכמה
היא עצמה כמו גן נפלא!
הנהר משחק בקרעים
בדג שלה כל הכסף עשוי
איזו מולדת עשירה
אל תספר אותה טוב!
גל רץ בנחת
מרחב השדות מלטף את העין.
איזו מולדת שמחה
ואושר זה הכל בשבילנו!
* * *
אם הם אומרים את המילה "מולדת",
זוכר מיד
בית ישן בזרם הגינה,
צפצפה עבה בשער
הנהר הוא ליבנה ביישנית
ותל קמומיל ...
ואחרים כנראה יזכרו
חצר מולדתו במוסקבה.
הסירות הראשונות בשלוליות
איפה היה המשטח לאחרונה
ומפעל גדול ושכן
צפצוף חזק ושמח.
או שהדרגה מהפרגים אדומה,
בתולה מוזהבת ...
המולדת שונה
אבל לכולם יש אחד!
* * *
שלום לך, ארץ מולדתי,
עם היערות החשוכים שלך
עם הנהר הגדול שלך
ושדות ללא גבולות!
שלום לכם אנשים יקרים,
גיבור העבודה הוא בלתי נלאה,
באמצע החורף והקיץ!
שלום לך ארץ מולדתי!
* * *
גוי אתה, רוסיה היקרה שלי,
בקתות - בלבוש התמונה ...
אל תראה את הקצה ואת הקצה -
רק כחול מוצץ את עיניו.
כמו צליין מבקר,
אני מסתכל על השדות שלך.
ובפאתיו הנמוכים
הצפצפה בוכה בקול רם.
יש לו ריח של תפוח ודבש
בכנסיות של מושיעך הכספי,
וזמזום מאחורי הקוהורט
באחו ריקוד עליז.
להימלט מהתפר המקומט
לליץ 'הירוק
לפגוש אותי כמו עגילים
הילדה צוחקת.
אם הקודש צועק:
"זרוק אותך רוסיה, חי בגן העדן!",
אני אומר: "אין לך גן עדן,
תן את המולדת שלי. "
* * *
נוגע בשלושת האוקיינוסים הגדולים,
היא שוכבת ומפזרת ערים
מכוסה ברשת של מרידיאנים
בלתי מנוצח, רחב, גאה.
אבל בשעה שבה הרימון האחרון
כבר נכנס בידך
וברגע קצר יש לזכור בבת אחת
כל מה שנותר לנו מרחוק
אתה לא זוכר מדינה גדולה,
שנסעת וגילית
האם אתה זוכר את המולדת - כזה
כשראית אותה כילדה.
פיסת אדמה שנכרתה על ידי שלוש ליבנים,
דרך ארוכה לתור דיג
נהר קטן עם תחבורה חריקה.
חוף חולי עם ערבה נמוכה.
שם היה לנו מזל שנולדנו,
איפה לכל החיים, למוות, מצאנו
קומץ האדמה ההוא שמתאים.
לראות בה את הסימנים של כל הארץ.
כן אתה יכול לשרוד בחום, בסופת רעמים, במזג אוויר קר,
כן, אתה יכול להרעיב ולצנן
לך למוות ... אבל שלוש ליבנות אלה
במהלך החיים, אין לתת לאף אחד.
* * *
על מה השיר הזה של ליבנה בוכה
לחן מלא אור ודמעות?
על המולדת, רק על המולדת.
מה שמאחורי גבולות הגרניט הקרים
משתוקק לציפורים שעפות משם לקראת החורף?
על המולדת, רק על המולדת.
בדקות של צער, בשנה של מצוקה
מי ילגום אותנו ומי יציל אותנו?
מולדת, רק מולדת.
את מי בקור העז אנחנו צריכים לחמם
ובימים קשים עלינו להתחרט?
מולדת, מולדת מתוקה.
כשאנחנו נכנסים לטיסה בין-כוכבית
על מה שר ליבנו הארצי?
על המולדת, רק על המולדת.
אנו חיים בשם הטוב והאהבה,
והשירים הכי טובים שלך ושלך -
על המולדת, רק על המולדת ...
תחת השמש הצורבת ואבק השלג
והמחשבות והתפילות שלי -
על המולדת, רק על המולדת.
* * *
אה, מולדת! ברק עמום
אני קולטת עין רוטטת
שוטרים שלך, שוטרים -
כל מה שאני אוהבת בלי זיכרון:
והרשרוש של חורשת תא מטען לבנה,
והעשן הכחול מרחוק ריק
וצלב חלוד מעל מגדל הפעמון
ותל נמוך עם כוכב ...
טרוני וסליחותי
נשרף כמו זקן ישן.
בך בלבד - ונוחות
והריפוי שלי.
השירים הטובים ביותר על רוסיה
במרחבה רחבה
לפני עלות השחר
יש שחר ארגמן
ברחבי הארץ המולדת.
כל שנה יותר ויותר יפה
קצוות יקרים ...
מוטב את מולדתנו
לא בעולם, חברים!
* * *
רוסיה! רוסיה! ארץ הקודש
מה ממוסקבה לפאתי,
יערות, ים, שדות ונהרות,
אצלנו אתה תמיד ולתמיד
הבית שלנו יליד, אתה המזח שלי
כאן אהבתי, סבלתי, חלמתי
כך שאתה חי, ארץ מולדת,
בהרמוניה, שלום, משגשג.
* * *
אה, רוסיה, אתה רוסיה,
כן, הצד היקר שלי!
מי ייתן והמשיח יגן עליך!
היו חופשיים וחזקים!
אל תמשוך מדינות אחרות,
אני לא צריך אדמה של זר.
זגגות רוסיות יפות יותר
והקריאות לגבול.
וכאילו הכל בסדר:
השמש זורחת עם שחר
האוויר חם, תות,
נהר נודניק בכסף.
רק הרבה דאגות:
אם כי העננים בהירים
מה יכול להעליב אותך
ידו החמדנית של מישהו.
* * *
רוס רוסיה לא מבינה
ארשין נפוץ לא למדוד:
היא מיוחדת להיות -
אפשר רק להאמין ברוסיה.
* * *
היה, רוסיה, תמיד רוסיה
ואל תבכו, כרעו לאחרים על החזה.
היו חופשיים, גאים ויפים
אם לא נהיה, תהיה!
נולדנו במדינה המושלגת ביותר,
אבל במדינה הכי עדינה,
לא חסר חטא, נכון, אבל חסר גבולות
עם שיר רוסי במקביל.
האם המצפון נמצא בקבר במחנה?
יחיה ואומץ וכבוד.
על מנת שנהיה מאושרים
יש לנו הכל ברוסיה.
רוסים, יחד אנחנו כוח.
הפרד בינינו רק כדי להתנער מכוכב הלכת.
אלוהים יברך אותך, רוסיה
אם לא נהיה, תהיה!
* * *
אוי אמי, רוסיה, רוסיה,
כס המלך הזהוב שלך אינו ניתן לערעור
אני אוהב אותך, אני גאה בך
סבל רב וריבוני.
רוסיה, רוסיה, כוח גדול,
כוח גדול, רוסיה ללא תחתית,
ברוסיה, ברוסיה אני מאוהב בכל ליבי
ואני אשאר איתה לנצח, נשבע!
* * *
רוסיה האהובה שלי!
המדינה היפה שלי!
אתה כמו מלאך בעיניי! איך המשיח!
כמה ניכר נס חיים!
בשום מקום אחר לא אוכל למצוא
צבעים דומים מעל הנהר ...
בשום מקום, בשום מקום, רוסיה שלי
אני לא יכול למצוא מדינה כזו
החללים שלך הם אינסופיים
ואתה מלא חסד ...
ומעצמי אני אגיד באופן אישי
אני אוהב אותך, המדינה שלי!
* * *
רוסיה - את כמו אמא שנייה בעיניי,
גדלתי וגדלתי לנגד עיניך.
אני קדימה בביטחון ובישירות,
ואני מאמין באלוהים שחי בשמיים!
אני אוהב את צלילי פעמוני הכנסיות שלך
ושדות הפריחה הכפריים שלנו,
אני אוהב אנשים, אדיבים ורוחניים,
מה שגידל את כדור הארץ הרוסי!
אני אוהבת ליבנה רזה וגבוהה -
הסימן והסמל שלנו ליופי הרוסי.
אני מסתכל עליהם ומשרטט
כמו אמן, אני כותב את שיריי.
לעולם לא אוכל להיפרד ממך
הרי אני אוהב אותך מכל ליבי ונשמתי.
תגיע מלחמה ואני אלך להילחם
בכל רגע אני רוצה להיות רק איתך!
ואם יקרה אי פעם משהו,
הגורל הזה יגרש אותנו איתך
כמו ציפור בכלוב צמוד אני אלחם
וכל רוסי כאן יבין אותי!
* * *
אני לא יכול לדמיין את עצמי בלי רוסיה,
בלי הלבנים והפופולים שלה,
בלי הכחול הלא מצופה שלה
בלי השדות המושלגים שלו.
ללא עובדתה ואלוהים -
אדם עם ניסיון לפטי,
בלעדיה יסנין ובלוק,
בלי נשמתה הנבואית.
אני לא יכול לדמיין את עצמי בלי רוסיה,
בלי ארץ מולדתי, שבה הכל שלי,
שם שכבתי על ליבי בפעם הראשונה
השיר הוא שיר הערש שלה.
בלי אגדות וסיפורי נבואה,
רוחות הרים, מרות כמו לענה.
בלעדיה נשים טרנספורמציה
מהסינדרלה הלא ידועה ועד האלה.
בלי קומיסרי הברזל שלה
נופלים עם שיר על שפתיהם
בלי האיקרים הקוסמיים שלה
בפוסטים הבלתי נתפסים שלהם.
בלי כוחה הבלתי ניתן להבחנה
בלי הימים הפתוחים ...
אני לא יכול לדמיין את עצמי בלי רוסיה,
בלי אהבתה ובלי שלי!
* * *
היא לא נבחרה, כמו אמה.
זה נרכש עם החיים.
אתה לא יכול לשכוח ולאבד אותה,
זה צומח בלב לנצח, מולדת.
לא משנה מה גורלה
אני לא יכול להוציא יד מהיד שלה.
ולא משנה כמה המאבק שלה קשה
יחד אנו לוקחים כאב וגם קמח.
ובגבעות, בין הלבנים האפורות,
מבקש מאלוהים רחמים ולחם,
לא רואה את ישו עומד בפתח
חוצה כנסיות רוסיה מושכת בשמיים.
אולי צלצול כל הפעמונים
לאחר שניקה את נשמת חוסר האמונה של הזוהמה,
במעטה מאות הדמעות
רוסיה תתעורר, כמו נסיכה ישנה.
* * *
ילדי הערבות, אינספור המוני,
מדורות עברו דרך רוסיה,
ושאב פחם שחור
מפת הארץ הרוסית.
אבל בדרך זה התעורר בהם,
שדה קיר קוליקובו,
והפכו את אדוניהם לאבק
לפי רצונך הבלתי נשכח.
* * *
היופי הלבן עמד מולי
עלים נמתחים מהרוחות אל תוך האש
עם יד עדינה על הפנים
ובוכה חרש בלחש בשער.
שלג שר לה שיר, סופת שלג סחף אותה
והיא עצובה שהאביב נעלם
מה עם האביב והנוער יעזוב אותה,
והיא עצובה, בוכה בשער.
* * *
הו רוסיה!
עם גורל קשה המדינה ...
יש לי אותך, רוסיה,
כמו לב, לבד.
אני אגיד לחבר
אני אגיד לאויב -
בלעדיך
כמו בלי לב
אני לא יכול לחיות ...
שירים פטריוטיים יפהפיים
בחפירות, בשעות בין הערביים
לזכר נבוא -
איך אנחנו בבית שלנו
חגגו את השנה החדשה;
איך התנהלו באותו זמן
בשולחן השלום
כמה ניתן לנו
ואור וחום;
* * *
אחרי הכל, סתיו כזה יגיע
לכל עיר ולכל בית
כשנכדינו ישאלו אותנו
על העבר.
נכדים יגידו: "מספיק שקט,
זכור מה ואיך:
ימים בהם סמולני התחיל
וכשקולצ'אק איים.
* * *
אנחנו רוסים. אנחנו ילדי הוולגה.
עבורנו הערכים מלאים
הגלים האיטיים שלה
כבד כמו סלעים.
האהבה של רוסיה אליה בלתי ניתנת להבחנה.
הם נמשכים אליה על ידי נשמת השלם
קובאן ודנייפר, נבה ולנה,
ואנגארה ויניסיי.
* * *
אומרים: רוסיה ...
נהרות ליבנים ...
ואני רואה את הידיים שלך
ידיים סרוגות
קשה.
ידיים מקומטות מכביסה
ספוג בבכי מר,
מתנדנד, מתנדנד,
מבורכת לניצחון.
אני רואה את האצבעות שלך מאוחדות -
כל הדאגות שלך שמחות
כל עמלך היומיומי
כל ההפסדים אין ספור ...
היה לנוח, כן אין הרגל
כורע אותם בכפייה ...
אני אקנה לך כפפות
האם אתה רוצה כחול, אתה רוצה אדום?
אל תגיד לא,
כאילו, מה היופי של הזקנה?
אני שמח לחמם את ליבי
מאמץ את הידיים.
אני מחזיק אותם כישועתי
אי השקט לא שלט.
הידיים הטובות שלך
יפה הידיים שלך
אמי, רוסיה!
* * *
לנסוע מעל האוקיינוסים
טוס על פני כל הארץ:
יש מדינות שונות בעולם,
אבל כמו שלנו, לא ניתן למצוא.
המים הבהירים שלנו עמוקים
אדמה רחבה ומשוחררת,
ורעמים, לא מפסיקים, צמחים,
והשדות פורחים, פורחים ...
* * *
כוכבי הקרמלין
שורף עלינו
לכל מקום האור שלהם בא!
לחבר'ה יש מולדת טובה,
וטוב יותר ממולדת זו
לא!
* * *
אני אוהב את המולדת שלי, אבל באהבה מוזרה!
דעתי לא תנצח.
לא התהילה שנקנה בדם
גם לא שלום הגאווה,
אין מסורות יקרות מימי קדם
הם לא מעוררים בי חלום שמח.
אבל אני אוהב - בשביל זה, אני לא מכיר את עצמי -
שתיקתה הקרה בערבות
יערותיו מתנודדים ללא גבולות,
שיטפונותיו, כמו הימים;
באופן כפרי אני אוהב לרכוב בעגלה
ובמבט איטי הנוקב את הלילה,
נפגשים מסביב, נאנחים על לינת לילה,
אורות רועדים של כפרים עצובים.
אני אוהב את העשן של הזקן השרוף,
שיירה ישנה בערבה
ועל גבעה באמצע שדה תירס צהוב
זוג ליבנים לבנים
בשמחה, רבים לא מוכרים
אני רואה את הגורן המלא.
בקתה מכוסה קש
עם תריסי חלון מגולפים;
ובערב חג טל,
צפו עד חצות מוכנות
לריקוד עם דריכה ושריקה
למנגינה של איכרים שיכורים.
* * *
איך לא להיות גאה בי בשבילך
הו מולדתי!
כאשר יליד הוולגה
אני עומד בשקט
כאשר בתפילה מבטך
לזרוק לגן עדן
למרחב הקסום שלך
ליערות החשוכים.
כמה אתה נחמד ביום חם
בפסטיבל האביב
בין הכפרים המסבירי פנים
כתם לידה! ..
אני בכל רשרוש של סדינים
אני מזהה את הקול שלך.
אני הולך בין כרי הדשא שלך
אני חולמת ושרה.
בכל מה שבך ובכוח נראה,
וכוח עם יופי
לא פלא שקוראים לך
גדול וקדוש.
* * *
איך אנו מכנים מולדת?
הבית בו אנו גרים
ליבנים שלאורכם
ליד אמא אנחנו הולכים.
איך אנו מכנים מולדת?
שדה דק ספייק
החגים והשירים שלנו,
ערב חם מחוץ לחלון.
איך אנו מכנים מולדת?
כל מה שבלב אכפת לנו
ומתחת לשמיים כחול-כחול
דגל רוסיה מעל הקרמלין.
* * *
מולדת הגביע הזה, חברים!
מדינה בה אנו ראשונים
טעמתי את מתיקות ההוויה
שדות, גבעות ילידות,
אור מתוק בשמים
זורם מוכר
משחקי הזהב של השנים הראשונות
ושיעורי השיעורים הראשונים,
מה יחליף את הקסם שלך?
הו מולדת קדושה
איזה לב לא רועד
מברך אותך?
* * *
גבעות, שוטרים,
כרי דשא ושדות -
שפת אם, ירוק
אדמתנו.
אדמה איפה שעשיתי
הצעד הקטן הראשון שלך
לאן יצאת פעם?
למזלג בכביש.
והבנתי שזה
מרחב השדות -
המולדת שלי.
* * *
אביב,
מרגיז
נצחי
טוב
טרקטור
חרוש
אושר
זרעים -
הכל מולה
מדרום
לצפון!
מולדת מתוקה
המולדת היא חום בהיר,
שלווה שלווה
רוסית-רוסית ...
שירים מעניינים על מולדת לילדים
במה מתחילה המולדת?
בחיוכים ובדמעות של אמהות;
מהשביל החבר'ה עברו
מהבית לדלתות בית הספר.
מתוך ליבנה העומדת במשך מאות שנים
ברמת הרמה בארץ אבי,
מגע עם תשוקה
הארץ האהובה שלי.
איפה המולדת שלנו מסתיימת?
תראה - לא תראה את הגבולות,
בשדות האופק מתרחק
עם הבזק של ברק רחוק.
ובלילה בים הכחול שלה
גל מערסל את הכוכבים.
לרוסיה אין סוף.
זה חסר גבולות כמו שיר.
אז מה אתה מולדת?
שדות בחופי השחר.
נראה כי כל מה שמוכר מאוד
ואתה מסתכל - והלב נשרף.
ונראה: אתה יכול לרוץ
המריאו ללא חשש לגבהים
וכוכב כחול מהשמיים
קבל את זה למדינה היקרה שלי.
* * *
מולדת זו מילה גדולה וגדולה!
יהי רצון שלא יהיו ניסים בעולם
אם אתה אומר את המילה הזו עם הנשמה שלך,
עמוק יותר מהים, גבוה משמים!
זה מתאים בדיוק למחצית העולם:
אמא ואבא, שכנים, חברים.
עיר יקרה, דירה ילידתית,
סבתא, בית ספר, חתלתול ... ואני.
ארנבת שטופת שמש בכף היד
שיח לילך מחוץ לחלון
ועל הלחי שומה -
זו גם המולדת.
* * *
בגן הם למדו
אנחנו מילים נפלאות.
הם נקראו לראשונה:
אמא, מולדת, מוסקבה.
האביב והקיץ יעופו ליד.
יהיה עלווה שטופת שמש.
להאיר באור חדש
אמא, מולדת, מוסקבה.
השמש זורחת בעדינות עבורנו.
הכחול נשפך מהשמיים.
יהי רצון שהם יחיו תמיד בעולם
אמא, מולדת, מוסקבה!
* * *
ארץ מולדת.
אני גלוי איתך כבן,
האכלת אותי על טוב לב.
נתת לי כנפיים להשראה
והצבת את הדרך לפסגות.
לא ברוח הערבות היא הגדולה שלך,
אתה קרוב אלי עם יופי אחר:
כמו דימוי של אם
אנחנו יקרים ומוכרים
כה יקר ומוכר הוא הדימוי שלך
האדמה שלי!
בשמלת קיץ ירוקה
אתה תופס את השמש של היום שלמחרת
יקרה, איזה אושר
שאתה תמיד איתי ובשבילי!
* * *
גבעות, שוטרים,
כרי דשא ושדות -
שפת אם, ירוק
אדמתנו.
אדמה איפה שעשיתי
הצעד הקטן הראשון שלך
לאן יצאת פעם?
למזלג בכביש.
והבנתי שזה
מרחב השדות -
חלקיק נהדר
המולדת שלי.
* * *
גיליתי שיש לי
יש קרוב משפחה ענק:
והשביל, והיער,
בשטח - כולם
ספיקלט
נהרות
השמים מעלי
כל זה שלי, יקירי!
* * *
איך קוראים המולדת שלי?
אני שואל את עצמי שאלה.
הנהר המתפתל מאחורי הבתים
או שיח ורדים אדומים ומתולתלים?
האם שם ליבנה סתיו?
או טיפות אביב?
או אולי רצועת קשת?
או יום חורפי כפור?
כל מה שקיים מילדות?
אבל זה יהפוך לכל הבל
בלי הטיפול של האם, יקירי,
ובלי חברים, הכל לא בסדר מבחינתי.
לזה קוראים המולדת!
להיות קרוב תמיד
כל התומכים יחייכו
מי צריך גם אותי!
* * *
ויפה ועשירה
החבר'ה שלנו מולדת.
נסיעה ארוכה מהבירה
לאף אחד מגבולותיו.
כל מה שסביבך, יקירתי:
הרים, ערבות ויערות:
נהרות כחולים נוצצים
שמיים כחולים.
כל עיר
לב הדרך
כל בית כפרי הוא יקר.
הכל בקרבות נלקח פעם
ומתקשה על ידי עבודה!
* * *
פורח מעל עץ תפוח נהר שקט.
גנים מתחשבים.
איזו מולדת חכמה
היא עצמה כמו גן נפלא!
הנהר משחק בקרעים
בדג שלה כל הכסף עשוי
איזו מולדת עשירה
אל תספר אותה טוב!
גל רץ בנחת
מרחב השדות מלטף את העין.
איזו מולדת שמחה
ואושר זה הכל בשבילנו!
* * *
במרחבה רחבה
לפני עלות השחר
יש שחר ארגמן
ברחבי הארץ המולדת.
כל שנה יותר ויותר יפה
קצוות יקרים ...
מוטב את מולדתנו
לא בעולם, חברים!
* * *
בבוקר השמש זורחת
מתקשר אלינו לרחוב.
אני יוצא מהבית:
שלום שלום הרחוב שלי!
אני שר ובשקט
הציפורים שרות לידי.
דשא לוחשים לי לאורך הדרך:
- אתה ממהר, ידידי, לצמוח!
אני עונה לצמחי המרפא,
אני עונה לרוח
אני עונה לשמש:
שלום שלום ארצי!
* * *
אני אקח עיפרון, אצייר בית
אני מצייר את השמים ואת השמש שמעליו.
כדי לחמם את אלה שגרים בבית,
אני אמשוך צינור, עשן מתלתל ממנו.
אני אקח עיפרון, אצייר פרחים
אני מצייר שיחים ועצים מסביב.
כך שיש רעננות לנצח בגינה הזו,
אני אמשוך גשם מידיים אכפתיות.
אני אקח עיפרון, אצייר יער
אני מצייר את השדות ואת נחש הנהר.
כדי ששלום ומנוחה יהיו על כדור הארץ הזה,
אני אצייר יונה שעפה בשמיים.
טוען ...