תוכן המאמר
שירים פופולריים על משמעות החיים
ראשית, החיים שובים אותנו:
הכל חם בה, כל ליבה מתחמם
וכמו סיפור מפתה,
המוח הרגוע שלנו מוקיר.
משהו מפחיד מרחוק, -
אבל בפחד הזה, הנאה:
הוא משעשע את הדמיון
מה דעתך על הרפתקה קסומה
סיפור הלילה של זקן.
אבל ההונאה השובבה תסתיים!
אנו מתרגלים לנסים.
ואז - אנו מסתכלים על הכל בעצלתיים,
ואז - והחיים שלחו אותנו:
החידה וההתנתקות שלה
כבר ארוך, ישן, משעמם,
כמו אגדה חוזרת
עייף לפני שעה של שינה.
* * *
השירים שלי שנכתבו כל כך מוקדם
שלא ידעתי שאני משוררת
נקרע כמו ריסוס ממזרקה
כמו ניצוצות מרקטות
מתפקע כמו שדים קטנים
במקדש, שם החלום והקטורת,
השירים שלי על נעורים ומוות
- שירים שלא נקראו! -
קניות מאובקות
(איפה שאף אחד לא לקח אותם ולא לוקח אותם!),
לשירים שלי כמו יינות יקרים
התור יבוא.
* * *
אה אל תמהרו למקום בו החיים בהירים ונקיים יותר
בין עולמות אחרים;
תאט איתי כאן, על האפר הזה
התקוות הארציות שלך!
נטש מהאבק, לא לשמור על הטיסה
למרחק הלא ידוע!
מי יהיה באותה מדינה, הו חבר, הדאגה שלך
ומי צערך?
בחרדת ההוויה, בהנפה בלתי מוגבלת
ללא מטרה ועקבות
שבחיים יהיה בשבילי גם שמחה וגם נשימה,
וכוכב בהיר?
אנו מתמזגים באהבה אחת, אנו משורשרים אינסוף
קישור יחיד
ועולים גבוה יותר בזוהר האמת הנצחית
אנחנו לא נועדו לחוד!
* * *
החיים קפריזים. כולנו בכוחה.
אנחנו רוטנים ונוזפים בחיים.
... ככל שזה קשה יותר, כך הוא מסוכן יותר -
ככל שאנחנו אוהבים אותה יותר נואשים.
אני הולך בדרך הקשה
בורות, מהמורות - פשוט חכה!
אבל אף אחד לא עלה, על ידי גוללי,
אין דבר יותר יפה מהחיים.
* * *
כולנו ממזרים כאן, זונות,
כמה עצוב לנו יחד!
על הקירות פרחים וציפורים.
מתמוגג בעננים.
אתה מעשן צינור שחור
כל כך מוזר הוא העשן שמעליה.
לבשתי חצאית צמודה
להראות אפילו יותר רזה.
החלונות סתומים לנצח:
מה יש, כפור או סופת רעמים?
בעיני חתול זהיר
העיניים שלך כמו.
אוי איך הלב שלי כמהה!
לא מחכה לשעת תמותה?
וזה שרוקד עכשיו
בהחלט יהיה בגיהינום.
* * *
הפרח מיובש, לא מצליח,
נשכח בספר שאני רואה;
ועכשיו חלום מוזר
נשמתי התמלאה:
איפה זה פרח? מתי? איזה אביב?
וכמה זמן זה פרח? ונקרע על ידי מי
זר, יד מוכרת?
ושם כאן למה?
לזכר תאריך מכרז
או פרידה אנושה
הליכה בודדה של איל
בשקט השדות, בצל היער?
והאם הוא חי, והאם היא חיה?
ועכשיו איפה הפינה שלהם?
או שהם כבר דעכו
איך הפרח הלא ידוע הזה?
* * *
זה קורה
מה אנחנו נואמים
ליד הארון
על ידי גיליון רמאות בכתב.
אה, אם המתים היו רואים
כמה אנחנו פתטיים
כשכיס
אנו מביאים את צערנו.
וכך גם השמחה
חלק לפעמים
בלי לשים עיניים
מהדף.
עדיין ללמוד אותנו
להתבייש.
כן סליחה
מה אין גיליון לרמות
לבושה.
* * *
אנו חיים את החיים ממהרים
ואנחנו צריכים כל כך מעט -
אהבה אחת, נשמה אחת
כדי לא לבגוד בנו.
אנחנו לא מחפשים אחרים, את עצמנו -
אבוד, נשכח ...
ואני אוהב, אני אוהב אותך -
חי ולא מנוסה.
אני צריך אותך, רק אתה לבד
באור לבן שלם.
אני צריך אותך - אשתי -
כל חיי ואחרי המוות.
אני מבקש ממך: דאגה
אני, צרות, ספקות.
ולהתפרק, ולשמור
השירים שלי ...
* * *
הוא לא יודע על בוץ ושלוליות.
הוא רואה את העולם רק בצבע ורוד.
הוא התיידד עם כלבים מילדותו.
ותמימות, כמו ילדים קטנים.
נעלב - בתגובה לחיוך.
והלל - גם חיוך.
הוא לא מאמין שהאושר לא יציב,
והטוב מרגיש את העור.
הוא לא יעליב אפילו את הזבובים.
רואה נס בפרוזה היומיומית.
שום דבר שלחץ ידיים
שום דבר שחי בקור.
היום יהיה אותו דבר
גם מחר וגם בעבר.
אבל השוטה חסר חטא לחלוטין
אף שהוא תמים הוא משוגע.
והוא הגיע לעולמנו משוגע
כדי להראות לנו, אידיאלי:
חכם לא תמיד צודק,
לפעמים כולם חכמים משוגעים.
* * *
החיים אינם תמוים
מי, שנתפס על ידי סופת רעמים,
לא תנשום ולא תבכה
דמעה בודדה!
כולנו שמחים ועליזים
אנחנו עוזבים את המקלט לילדים,
האמינו בצהריים, האמינו בדלי,
בשקט בערבים רחוקים ...
אבל עם חלומות גלויים
הצל שזור זה בזה - ופתאום
המלהקת לא על ידינו
אנו נמשכים למעגל הקפדני שלנו ...
כולנו זורעים, ומפקידים את החום -
הגחמה של אלוהים היא הלחם שלך
ובתפילה שקטה
משחיז את המגל, הכין את השרשרת ...
שלווה ומרווחת
שלום בשקט באביב ...
הרבה חרש זרקו גרגרים,
הרבה יהיה על הגורן!
* * *
עברתי על פני תחנות הכפר
ברכבת
ביום בהיר.
וכמו ידיו של מישהו בריקוד
עצי ליבנה צפו מחוץ לחלון.
ולא ידעתי לאן אני הולך:
בצער, בתקווה, בניצחון?
אני ממהר לפגוש את הקיץ,
אני בורח ממנו.
והרכבת נראתה לי
גורלי המשתנה
איפה שהכל עניין אותי אז
וראיתי הכל בהיר יותר.
גם אני חשבתי שאולי
היער הזה מסתיר אותך.
והרכבת שלנו קדימה
ההתחלה שלי בניסים.
וכך לקחתי את זה ויצאתי
ליבנים
בשתיקת השדות.
והרכבת אפילו לא שמעה
שמחתי הבלתי צפויה.
* * *
אין צורך להתבייש באבל, מתוק,
לכולם טעם מר.
אחרי הכל, דמעות אינן גשמים טבעיים.
יודע לבכות חזק, חלש, פחדן.
מימי קדם הם נקראו "מים חיים",
מטופלים. עצב וכאב שוחררו.
זה אפילו הוחזר לחיים.
רק תפקידם קסום.
התרופה הזו ניתנת לנו מטבעם,
מקור מחיר מדהים.
להציג רגשות זה לא אופנה,
ביטויים לרגשות אינם אסורים.
כשאנחנו מרשים לעצמנו לבכות
זה מבטא שמחה, כאב, עצב.
תהיה כמובן סלידה זמנית,
דמעות הגביש הקפואות יישכחו.
קשה לקרוא את הסיבות לדמעות,
ואם אי אפשר לרסן אותם,
מי ייתן והנשמה תעזור לנו להתנקות
והם יכולים להעביר את הרגשות שלנו.
* * *
העולם נשען על אנשים טובים.
לא על תוקפנות ורע.
ואם אין חסד,
לא יהיה שום דבר על פני האדמה.
העולם נשען על חמלה
ולא על חשיבות הריק.
כאן מישהו נותן אור לחושך,
להאיר את החיים ביופי.
העולם נשען על רחמים
ולא למטרות רווח ושקרים.
איש מאיתנו לא מפוצץ מוות
ולכן ממהרים לעשות טוב.
אולי הכל תמים.
אבל אני רואה שוב
כמו גשמים הגשמים על פני האדמה
לשטוף לכלוך שנצבר.
וצריך לנקות את זמננו -
כל כך הרבה שטויות הצטברו בו -
אלימות, שקרים, איבה וסירחון,
שבקרוב כולנו נשתגע.
אז לא נאבד את המצפון
והאמת לא תיפול ...
העולם נשען על אנשים חכמים
איך החיים מוחזקים בשמש.
מיטב השירים עם המשמעות
החיים! שמחה לא צפויה.
האושר שנפל לי.
קרירות ערב בזורי,
כפור לבן על הזיפים.
ומלחמה, ורעב קשה.
והטייגה היא היער הסיבירי.
וקור דוקרני, בוער
הרי גרניט קפואים.
הכל היה קשה
על אדמת הדרכים שלך.
זה היה כך שהיא עזבה
ואת עצמך מתחת לרגליך.
לא משנה כמה מטריד
הוא אמר לעצמו: חכה!
אי אפשר אחרת
כי הם החיים.
אני אקח את כל מה שחולף על פני
בדרכי ההוויה ...
חבל שאתה ייחודי
חיי נפלאים.
* * *
מי עשוי אבן, מי עשוי מחימר, -
ואני מכסה ומנצנצת!
אכפת לי מבגידה, קוראים לי מרינה,
אני קצף ים אנושי.
מי עשוי חרס, מי עשוי מבשר -
הארון והמצבות ...
- בגופן הטבילה - ובמעוף
שלו - שבור כל הזמן!
דרך כל לב, דרך כל רשת
הרצון שלי יפרוץ.
אני - אתה רואה את התלתלים המופרדים האלה? -
אתה לא יכול להכין מלח על האדמה.
מוחץ את ברכי הגרניט
אני קם לתחייה עם כל גל!
יחי הקצף - הקצף המצחיק -
קצף ים גבוה!
* * *
אז החיים דעכו,
כמו השמש עם השקיעה
וצינורות כסף
באוויר הקר הם מצלצלים.
חיי! ספטמבר מצלצל!
ממהרים בזמנים שחלפו,
בצורה יותר ויותר ברורה
אני זוכר אותך.
אני זוכר מוקדם-מוקדם
עם אחו פעמונים.
על שבירות הפנים הלבנות -
השמש רועשת מסביב.
אני זוכר קטן-קטן
בלי לחשוב על עצמנו ...
לאותם מקורות
להתחלה ההיא
אתה קורא לי חצוצרה.
* * *
אה לא, לא נמאס לי מהחיים,
אני אוהב לחיות, אני רוצה לחיות
הנשמה לא התקררה לגמרי
לאחר שאיבד את נעוריו.
הנאות מאוחסנות עדיין
לסקרנותי,
לחלומות דמיון חמודים
לחושים. . . . . סה"כ.
* * *
למדתי לחיות בחוכמה,
צפו בשמיים והתפללו לאלוהים
ונודד הרבה לפני הערב
לעייף חרדה מיותרת.
כשהספלים מרשרשים בנקיק
ואת חבורת אפר ההרים הצהוב-אדום
אני מלחין שירים מצחיקים
על החיים מתכלים, מתכלים ויפים.
אני חוזר. ללקק את כף ידי
החתול המרופד ממשיך להיות מתוק יותר
ואש בהירה נדלקת
על צריח מנסרה של אגם.
רק מתפרץ מדי פעם בשקט
זעקת חסידה שעפה לגג.
ואם תדפק בדלת שלי
אני חושב שלא שמעתי אפילו.
* * *
שחר נפרד מכדור הארץ,
שוכב על קרקעית העמקים
אני מביט ביער מכוסה בערפל
ואורות פסגותיה.
כמה יוצא בשקט
הקרניים יוצאות בסוף!
באיזה אושר הם מתרחצים בהם
עצים שופעים את הכתר שלך!
ועל אחת כמה וכמה מסתורי, שלא ניתן להבחין בו
צלם הולך וגדל, צומח כמו חלום;
כמה רזה עם שחר
חיבורם הקליל מרומם!
כאילו חשים חיים כפולים
והיא מכוסה כפליים
והם מרגישים את ארץ הילידים
ובשמיים הם שואלים.
* * *
לרגע חמקמק,
לא סלחני במשך שנים
הבנתי את זה לא אהוב
לעולם לא אחזור.
מה שהיו ריסים, היו רשתות
לא תאריכי לוח שנה אדומים,
אבל חסד אינו לשווא בעולם
והחמלה אינה לשווא.
והחיים אינם תערוכה, לא במה,
חוסר הערך של ההוצאות הנדיבות
ואם משהו לא יסולא בפז -
לבבות שכואבים.
* * *
אוי חיי! לילה אחר לילה. ואתה לא נשמה
לשמוע את העולם.
עייפים! למה לגרור את הזקפות העייפות שלך?
מהם החיים? תיאטרון, משחק יצרים, רעש חרבות
בצומת דרכים
הבהבת האורות, משחק הצללים, משחק האורות על אפלולית
נוצצים.
למה מחיאות כפיים? גרה על החוף
קודר.
שם, שם פגזים לאוזניים, ושמע
רעשים בשבי -
לחדור לעולם רחוק: זקן חרש רוטן
בכעס
חורק חורק, מרשרש את המשוט, אך זועק -
מחופי קוציטה.
* * *
כל החיים נשמעים כמו צחוק חזק
מחום הרגשות הנפש לא תדעך ...
אני אוהבת את כולם ושותה לכולם!
האשמה, על ידי גוללי, חסרה!
אני שותה פחות, אבל אשם
אני לא מערבב מים לנצח ...
אני אוהב אחד - ובאחד
מסננים את כל כוס החיים!
* * *
הניסיון מגיע
ושנים עוברות ...
במבט לאחור בשביל לא אחיד
משהו שם אני מחייך בגאווה
והייתי רוצה לחסום משהו.
הכל היה בחיים -
חיפושים ותקלות ...
והחוויה חוזרת שוב ושוב עליי
מה שאמא נותנת לאפרוח
כנפיים מדור קודם
אבל השמיים לא יעופו סביבו.
תן לנוער למהר ולעשות טעויות.
שיחשוב
ושובר קדימה ...
אני לא נזהר
נכנס בעיוורון לעולם
עם מדריך.
* * *
העמודים החמודים שוב פתחו את האצבעות;
אני שוב נוגע למגע ומוכן לרעוד,
כך שהרוח או ידו של מישהו אחר לא נופלים
נבול, אחד מצבעי הוביל שלי.
אה, כמה הכל לא חשוב! מהקרבת חיים שלמים
מהקרבנות ומעשיהם הנלהבים של הקדושים -
געגוע סודי בלבד בנפש יתומה
כן, הצללים חיוורים על עלי הכותרת היבשים.
אבל הם זוכרים את הזכרון שלי;
בלעדיהם, כל העבר הוא שטויות אכזריות אחת,
תוכחה אחת בלעדיהן, ייסור אחד בלעדיהם,
ואין סליחה, ואין פיוס!
* * *
באיזו תדירות בחיים אנו מבצעים טעויות אנו מאבדים את אלה שאנו מעריכים.
מנסים לרצות זרים, לעיתים אנו בורחים משכנינו.
אנו מעלים את מי שלא שווה לנו, אך אנו בוגדים בנאמנים ביותר.
שאוהב אותנו כל כך, אנחנו פוגעים, ואנחנו מחכים להתנצלות.
* * *
אוי נשמת הדברים שלי!
אוי לב, מלא חרדה -
אה, איך אתה מכה על מפתן הדלת
כמו ישות כפולה! ..
אז אתה השוכן בשני עולמות,
היום שלך כואב ומלא תשוקה
החלום שלך מעורפל מבחינה נבואית
כמו התגלות של רוחות ...
תן לשדיים הסובלים
תשוקות קטלניות מרגשות -
הנשמה מוכנה, כמו מרי,
נאחזים לרגלי ישו לנצח.
שירים יפים על החיים
החיים בטח נשברו
ובאמצע הדרך כבר נעלם
כל מה שהיה, עם מה שחלמתי
מחובר לאחד.
אבל כמו הצצה לשחר
על פרגים באביב זה rakit,
חלקם קלילים, בקושי מורגשים
על החיים העתידיים שקרים.
* * *
אה, אני רוצה לחיות בטירוף:
להנציח את כל הדברים
לא אישי - לאנוש,
לא מולא - תרגם!
תן לשינה כבדה לחנוק את החיים
הרשו לי להיחנק בחלום הזה
אולי הצעיר עליז
בעתיד הוא יגיד עלי:
סלח על הקדרות - האם זה
המנוע הנסתר שלו?
הוא הכל - ילד טוב וקל,
הוא הכל - ניצחון חופש!
* * *
אני מצטער שהחיים חיו ...
ובערב הסתיו הזה
היופי שלך עלה
במהלך הפגישה המאוחרת.
אני מצטער שאני לא בן עשרים,
כשהכל צריך לקרות
מצאתי את חותמך
ממש בגבולו.
מדורה שלנו קדחתנית
הדגיש את נשמתנו.
והלהבה שלו נמתחה
לאורך העתיד והעבר.
אני מצטער שהחיים חיו
לא קרוב ... אבל נראה לי
שאולי החיים הם לא ...
וזה שעדיין נשאר?
* * *
בכל פעם שרצינו
שהושג בחיים ללא עבודה,
האומץ נעלם מעל פני האדמה,
שלקחה את העיר.
ואם טעויות מרה
לא בער
ידיים ומוחות
ספרו חיוכים טהורים
אנחנו סתם נימוס.
ואני למפגש בחיים
וכישלון ורעם
לחייך בזמן לשים לב
להסתיר דמעה בזמן.
לכל פינה
מטריד
אדום
האור כבוי.
גם בחיים וגם בעבודה
הגורל לא פינק אותנו.
* * *
אני לא מתחרט, אני לא מתקשר, אני לא בוכה,
הכל יעבור כמו עשן מעצי תפוחים לבנים.
חיבוק זהב קמל
אני כבר לא אהיה צעיר.
לא תריב ככה עכשיו
לב נגע בצינה
וארץ צ'ינץ ליבנה
אל תפתה יחף.
רוח נודדת! אתה פחות ופחות
מערבבים את להבות הפה
אוי הרעננות האבודה שלי
מהומה של עיניים ושיטפון של רגשות!
הפכתי להיות קמצנית יותר ברצונות,
חיי, או שחלמת עליי?
כאילו אני אביב מהדהד מוקדם
דוהרת על סוס ורוד.
כולנו, כולנו בעולם הזה מתכלים,
שופכת נחושת מעלי מייפל בשקט ...
אשרי לנצח
מה בא לזרום ולמות.
* * *
למדו מהם - מעץ אלון, מעץ ליבנה.
סביב החורף. זמן אכזרי!
דמעות קפאו לשווא
וסדוק, מתכווץ, נובח.
כל סופת שלג רעה ובכל רגע
קורע בכעס את הסדינים האחרונים
ובשביל הלב תופס את הקור העז;
הם שותקים; שתוק ואתה!
אבל תאמינו למעיין. גאונותה תירוץ
שוב חום וחיים תוך כדי נשימה.
לימים ברורים, לגילויים חדשים
הנפש האבלה תהיה חולה.
* * *
חיי
עברת, עברת
לא היית ריק, לא הלכת.
ועכשיו אתה עדיין
בדיוק העקבות
שמץ של שנים זוהרות טילים.
אבל עכשיו אתה לא הדרך
והקו המנוקד
לאורך קשת המהיר.
המטוס טס משם
אבל בהיר
בלולאת הגיר הכחולה.
אבל היא טשטשה ושוחה ...
זה הכל
מה עזב את הטיסה.
* * *
על מרכבה נצחית
ממהרים את החיים בכתר ורדים
ניצוצות של אש מאירים
גלגלים עקובים מדם.
ויד רגועה
החיים שופכים את מתנות הגורל
ורוץ אחריה בהמון
אדונים ועבדים.
מי שחזק מנצח
מי שנפל לא יקום שוב.
והכביש מכסה
דם אנושי.
מטביע צחוק מתייפח
זעקת המוות ממוזגת עם השיר.
ומלכות עליונה על הכל
פנים אדישות, נצחיות.
* * *
אשרי מי שנמצא בחו"ל של שדות תורשתיים
הוא לא ידרוך ברגל, הוא לא ייסחף על ידי חלום;
שבמצפון טוב ובמתיקות שלו
כמה כיף הוא נרדם, כל כך כיף שהוא מתעורר;
שהוא חלב מעדרים, לחם משדות תירס מוזהבים
ושולף את הגל הרך מהכבשה שלו
ועבורו עץ האלון שלו נשרף באש בחורף,
וחלום מביא יום קיץ קריר.
בשקט הוא מבלה מאה בכתבים,
טסים שעות מהירות בלי לשים לב
והמוות יבוא אליו עם חיוך על שפתיו,
כימים הטובים, החדשים, הנביאה טובה.
אז החיים ודילביגו מבלים בשקט.
אני אמות - ובקרוב כולם ישכחו מהמשורר!
מה צריך? אני מבורך, יכולתי למצוא את עצמי
באפלולית, שלווה ואושר בלילט!
* * *
אם החיים מרמים אותך
אל תהיה עצוב, אל תכעס!
ביום הקדרות, צנע את עצמך:
תאמינו, יום הכיף יבוא.
הלב חי בעתיד;
העצוב האמיתי:
הכל מיידי, הכל יעבור;
מה שיעבור יהיה נחמד.
* * *
אני מצטער שהחיים חיו ...
ובערב הסתיו הזה
היופי שלך עלה
במהלך הפגישה המאוחרת.
אני מצטער שאני לא בן עשרים,
כשהכל צריך לקרות
מצאתי את חותמך
ממש בגבולו.
מדורה שלנו קדחתנית
הדגיש את נשמתנו.
והלהבה שלו נמתחה
לאורך העתיד והעבר.
אני מצטער שהחיים חיו
לא קרוב ... אבל נראה לי
שאולי החיים הם לא ...
וזה שעדיין נשאר?
* * *
מה אתה מיילל, רוח לילה?
על מה אתה כל כך משוגע?
מה המשמעות של הקול המוזר שלך
האם מדובר בבשורה עמומה, ואז רועשת?
שפה מובנת ללב
אתה טוען על קמח לא מובן -
ואתם חופרים ומתפוצצים בזה
לפעמים קולות אלימים! ..
הו! אל תשירו את השירים הנוראיים האלה!
על כאוס עתיק, יקירתי
כמה חמדן הוא עולם נפש הלילה
הוא מקשיב לסיפור האהוב!
מן התמותה, הוא קורע את חזהו,
הוא משתוקק להתמזג עם האינסופי! ..
הו! אל תעיר את הסערות של אלה שנרדמו -
תוהו ובוהו מתחיל מתחתיהם! ..
שירי חיים מעניינים
אחרי הכל, איפשהו יש חיים פשוטים ואור,
שקוף, חם ועליז ...
שם, ילדה ושכנה מעבר לגדר
בערב הוא מדבר ורק דבורים שומעות
הכי רך מכל השיחות.
ואנחנו חיים חגיגית וקשה
וכבד את טקסי הישיבות המרות שלנו,
כשהרוח פזיזה
דיבור מופרע קל.
אבל לא נחליף משהו מפואר
עיר הגרניט של תהילה וחוסר מזל
נהרות רחבים של קרח מאיר
גנים נטולי שמש, קודרים
וקולו של המוזה בקושי נשמע.
* * *
נכנסתי לכלוב במקום בהמת בר,
שרף את כהונתו וקלישאה עם מסמר בצריף,
גר ליד הים, שיחק רולטה,
לעזאזל סעד יודע עם מי במעיל הזנב.
מגובה הקרחון הסתכלתי סביב חצי העולם,
טבע שלוש פעמים, פעמיים היה היפוך.
הוא זרק את המדינה שטיפחה אותי.
ממי ששכח אותי אתה יכול לעשות עיר.
שוטטתי בערבות ונזכרתי בקריאות ההון,
לבשתי את הכל שוב,
זרע שיפון, מכוסה בלבד קירוי שחור
ולא שתו רק מים יבשים.
הכנסתי לתלמיד השחורה של השיירה לחלומותיי,
אכל לחם גלות, מבלי להשאיר קרומים.
אפשר לחבילותיו את כל הצלילים מלבד יללות;
עבר ללחישה. עכשיו אני בן ארבעים.
מה לספר לי על החיים? שהתברר כארוך.
רק באבל אני מרגיש סולידריות.
אבל עד שפי התמלא בחימר,
רק הכרת תודה תישמע מזה.
* * *
הוא טיפס את כל חייו בגיבורים ובגאונות,
פסוקים חסרי תקדים בזמן היצירה.
אני בלי חבית דיוגנים דיוגניים יותר:
מצאתי את עצמי בלי פנס.
אני יודע: נשמותיהם של כל האנשים חבולים,
אין מספיק לחם ויין.
אפילו הכחשתי טעויות -
אלה התקופות כיום.
אני יודע ששום דבר לא נובע ...
אילו שירים? הפסוקים הם רק מילים.
יהיה לי מברשת של אמן נהדר:
אז הייתי מצייר קלפים.
אני מסתכל על העולם מתחת לשולחן
המאה העשרים - מאה יוצאת דופן.
מה שמעניין יותר היסטוריון עבור היסטוריון,
כל כך עצוב לעכשווי!
* * *
בחור עם נשמה רעננה מופיע בשדה החיים,
מלא מחשבות בוערות, חצופות בחלומות גאים;
מוכנים להילחם בעולם ולהביס את הגורל והצער!
אבל, בשקט, המתן לשעמום ולזמנו;
הם מייבשים את הלב, מקררים את מוחו וסורגים בחור.
האהבה יוצאת! וחברות אחת משחר עצמו
עד חצות, בן לוויה של המועדפים שנבחרו בשמיים,
מחשבות טהורות, גבוהות, נשמות אוהבות באומץ!
* * *
אם החיים מרמים אותך
אל תהיה עצוב, אל תכעס!
ביום הקדרות, צנע את עצמך:
תאמינו, יום הכיף יבוא.
הלב חי בעתיד;
העצוב האמיתי:
הכל מיידי, הכל יעבור;
מה שיעבור יהיה נחמד.
* * *
איך אפשר להתנחם באדם
הנושאים לבור הקבר? ..
הוא לא יודע, לא רואה מתחת לעפעפיים,
מה מוקף על ידי חברים אהובים.
כשבסוף אני מת
אני לא רוצה שנייה להסס
כל החברים שלי נהרו אליי -
מהשירות, מבית החולים, מפיצונדה.
ולעשות בליץ מגנזיום אקראי
הוא החזיר אותי לרגע מחושך לחיים
והבהב עם תריסר פרצופים יפים,
שאותו הייתי רוצה לאסוף ב- trisen.
תן לשמחה ולא גדולה במיוחד,
אבל עוזבים את הדרך האחרונה
אני עדיין אדע בוודאות
שלא שרדתי אותם, ברוך השם ...
* * *
אה אל תעוף ככה, החיים, האטו קצת.
אחרים חיים ללא הפסקה ומפורטים.
ואני חי - גשרים, תחנות רכבת, היפודרומים.
חסר כך שרק שריקה באוזניים
אה אל תעוף ככה, הייתי הרבה שנים.
תן לי לעשות עשן, אם כי עם הדוד.
לא בשבילי, כך שגם עבורו, דבר מסכן, לאהד.
אחרי הכל, הוא, קדימה, ואז אין עשן.
אה אל תעוף ככה, זוטה חשובה לי.
הנה העיר, הנה התיאטרון. תן לי לקרוא את הכרזה.
ומותר לעולם לא לראות את המחזה,
אבל אני אדע שהיה מופע כזה
אה אל תעוף ככה, אני מסומנת על ידי הרוחות.
אני צריך לזכור את העולם הזה כמו שצריך.
ואם יש לך מזל, אז אפילו למלא,
לפחות העיניים של מישהו, לפחות איכשהו מעצמן.
אה אל תעוף ככה, לרגע, המשיכו.
עדיף שתנכה אותי, תענה אותי ותענה אותי.
שיהיה הכל - כלא, מחלה, תאונה.
אני אעמוד בכל דבר, אבל אל תעוף ככה, החיים.
* * *
החיים לימדו אותי את עצמם.
היא אמרה לי -
כשהשריון עלה באש
ונשרפתי באש -
חכה, היא אמרה לי
ותאמינו בכוכב שלכם
אני היחיד עלי אדמות
ואני לא אכשל.
המתן, היא אמרה, בשבילי.
ומחזיר לעצמו את הצוהר
ברחתי מחשכת האש -
ושוב זחל לחברים.
* * *
כל הביטויים החשובים צריכים להיות שקטים,
כל התמונות עם קרובי משפחה תמיד מטושטשים.
האנשים הכי מוזרים הם תמיד גדולים
והסיבות לאושר הן תמיד כבדות משקל.
הדבר הכי כנה שאתה שומע במטבח בלילה
אחרי הכל, אם זה לא קשור לרגשות,
ואם אתה בוכה, יילל כמו זאב,
להד משמים במחצית המחוז.
שירים אהובים - כולם בקול צרוד,
כל השירים האהובים עליכם עצובים.
כל האנשים השחצנים הם תמיד קופצנים,
וכל האנשים הקרובים הם תמיד לא מקומיים.
כל המפגשים החשובים תמיד אקראיים.
הנושאים הנאמנים ביותר הם בוגדים,
ליצני קרקס כולם עצובים
וספקנים עקשנים כולם חולמים.
אם הבית נעים - לא בטירה בוודאות,
והדירה ישנה באודסה.
אם אתה פנה למישהו - לנצח, בתקיפות.
יתכן שזה לא בסדר עכשיו, אבל אתה מקווה.
כן, זה שונה עכשיו, אבל תאמינו: נתגשם,
אם נשנה, כל חיי בדרך חדשה.
מה שהכי חשוב לא יישכח
מחשבות מבריקות תמיד הזויות.
מי חילק את המיותר, אלה חופשיים,
אתה צריך להרפות עם מי שאתה שונה מדי.
אחרי הכל, אם מצב הרוח אינו ראש השנה,
אז, בטוח, אתם לא חוגגים עם אלה.
* * *
עצוב ... כאב לב
הלב מיוסר וקרוע
נשמע משעמם בזמן
הם לא נותנים לי אנחה.
שכב ומחשבה מרה
זה לא משתגע ...
הראש שלי מסתובב מרעש.
איך אני יכול להיות ... ועצמי
הנשמה שלי נמוגה.
אין נחמה באף אחד.
הולכת בקושי נושמת.
קודר ופראי מסביב.
שתפו! למה נותנים לך!
בשום מקום להרכין את ראשי
החיים הם מרירים ועניים כאחד
קשה לחיות בלי אושר.
* * *
שנים מעופפות ... וחולפות מאוד,
עזוב במהירות - לא להתעדכן.
אנו מבינים - חיינו אינם נצחיים,
להיות בזמן לעשות הכל - לא מאחר.
אל תאחרו לקשט את החיים באור
נפשו ולבו.
עזור למישהו בעצה הנכונה.
ואל תעלב עם מישהו במילה.
לא מאחר היה מחייך
חום נפש, תקווה, טוב לב.
כדי לתקן שגיאה אקראית,
הגשמו את החלום היקר.
אל תאחר לפנות לאלוהים
ולמדו להאמין ולסלוח.
אל תאחר לחלוק את האושר
אל תאחר להפוך לגבר.
* * *
הנוער עובר מהר, גונב ימים מאושרים.
מה שמוקצה הגורל - בוודאי יקרה:
או שהדבר הכי טוב בחלון זה לדפוק,
האם השווא ביותר תיפול לזרועות.
אז אל תצטיידו באהבה ובחסד
ועל היום הגשום הקרוב אל תצברו רחמים:
הלהט המר שלך יאבד לחינם
קמטים מוקדמים משטויות שוא ייפולו.
חבל שהנוער הבזיק, חבל שהזקנה קצרה.
הכל כעת במבט מלא: מצח בזיעה, נשמה בחבלות ...
אבל אז לא יהיו עוד חידות, לא טעויות -
דרך חלקה בלבד לשיחה האחרונה.
טוען ...