תוכן המאמר
שירי אהבה פופולריים קצרים עד דמעות
הדרך הטובה ביותר, אני מבין, נפרדת -
אין צורך להמשיך במחזה הרע.
ואהבת העבר נכבה
בקושי כדאי להחיות מחדש.
רק שהלב אינו מסוגל לפי סדר
תחושות בהירות שוכחות לחלוטין ללא עקבות.
היה קצת סבלני, ובקרוב, אבל לא מייד,
סוף סוף אוכל להפסיק לאהוב.
* * *
אם אנשים נפרדים -
זה עצוב מאוד
אלה ימים ללא חיוביות
לילות כואבים
אין ספק שדמעות אלה
זו התמוטטות התקווה
אולי הכל יהיה קל יותר
אבל לא כמו קודם!
הבדידות תגיע
ויגיע צער
אלה שהיו פעם ביחד
יהיה מאוד מצטער ...
ותישאר על הלב
ממספר ההפרדה
מישהו ישכח את הכאב שלהם
ובכן, מישהו - לא!
* * *
מהי אהבה? לא סביר שמישהו יודע את התשובה בוודאות.
ואולי לא לכולם גורל זה.
זהו חוט דק, שלעתים שברירי,
זהו יין מתוק מאוד, אך חמצמץ.
זוהי להבת האש שמעוררת ניצוצות לוהטים,
אבל מסוגל לדעוך מדמעות מלוחות מדי,
זה סוד הנפש, ללא רבב בצורה ילדותית וטהורה,
זוהי קשת בשמיים, שנולדה לאחר סופת רעמים.
אל תשמח אם היא מצאה את הדלת לבית שלך,
אחרי הכל, אהבה ועצב הולכים יד ביד יחדיו ...
* * *
לפעמים אהבה היא לא רק שמחה
לא רק אושר וחלום
לפעמים היא מביאה דמעות
לפעמים יש ריקנות מאחוריה!
לפעמים היא לא מבינה
טינה, מרירות, כאב של אובדן,
ולפעמים היא מתעקשת
דופק על החלון ומטפס על הדלת!
לפעמים אני מוכן לאבד אותה,
כך שההמתנה הארוכה הבאה
ומחכה להאט
ותלך לבד!
* * *
איך הלב כואב לי שוב
כמו לקרוע חלקים
אני לא יודע מי בדיוק אמר
האם אהבה היא אושר אמיתי?
זה קמח, כאב נורא
זהו ערפל רוחני אפל
זהו לב המסכן של השעבוד
זו הונאה של תודעה.
במחשבות אין הטוהר הקודם הזה
אני פשוט נשרף מהרגשות האלה
אני לא רואה יופי ארצי
איך להתרחק מאהבה, אני לא יודע.
* * *
למה זה קורה
איזו אהבה נגמרת
ואז די בקרוב
נפגש בדרך.
למה אנחנו מתפרקים?
עם זה שאנחנו אוהבים
ואז איננו יכולים
מאמינים יקירים?
אהבה לא תמיד קורה
נאמן ונלהב
לפעמים היא מוכנה
טרק את עורף הראש!
מחבר: קולסניק אולגה
כמה אהבה אכזרית, לפעמים, מגוחכת
כמה כאב, עצב ...
האם ידענו על זה איתך
כשרק פגש אותה!
אין חורים נשכחים לאהבה
אם סדק פירושו לנצח,
והיא תזכיר לעצמה את השניים האלה
הכאב הזה נשכח ברשלנות.
* * *
הלילה יכסה אותי ברכות במעטה שלי
רק בשחור שלה לא סביר שיהיה חם:
לפני כן תמיד חלמתי עליך לפני השינה,
ניתן לראות כי כעת הפעם הלכה לאנשהו.
נראה, הנשמה כבר משתחררת מעט
התחושה שמנעה ממני בעבר לחשוב ולישון.
הוא רגוע יותר מכל הלב - הוא שוכח
רק אין מישהו אחר שיחמם את זה ...
* * *
אהבה - כמה אתה מכיל!
אתה עצב של אובדן, אתה שמחה לנפש.
אתה פשוט מחליט על גורלם של אנשים
אך אל תמהרו להיות אכזריים כלפיהם!
לעתים קרובות אתה לא הדדי,
אתה אפילו לא נותן טיפת תקווה ...
אבל הרגשה כנה כל כך תמימה -
ואנשים מחכים שתבוא שוב.
* * *
אתה תהיה חי, אני יודע את זה
אני אעזור, אני מבטיח
וכל רגע שאני חוסך
אחרי הכל, אני אוהב אותך מאוד.
עשית הרבה מזה פלוס
אבל לא יכולת להגן על הרגשות
ורק אני יכולתי
אחרי הכל, אני מאמין בך מאוד.
וזכרו כל רגע
אלוהים לצערי לא נתן לי
אבל לא אשכח את הזמן
כשנשקת אותי.
אף אחד לא צריך אותך עכשיו
ורק אני קרוב אליך.
תאונה, בית חולים, פציעה,
אז הגורל אמר לך זאת.
לעולם לא תוכלו לרוץ
ואתה תשנא את החיים
אבל אני איתך, נהיה ביחד
ננצח ונצליח לחיות.
אתה תהיה חי, אני יודע את זה
אני אעזור, אני מבטיח
וכל רגע שאני חוסך
אחרי הכל, אני אוהב אותך מאוד.
* * *
אומרים שהזמן מרפא ...
מי המציא את השטויות האלה?
לא, זה נכה אותי
משאירים עקבות בלב!
נכה את נשמתי
נכה את זיכרוני
לא שמעתי אותך הרבה זמן
הגיע הזמן לחזור לעשות?
האם הגיע הזמן לרופא? איזו שטויות?
אני אף פעם לא מסכים!
אתה זוכר את הסתיו, פארק שכנה?
זכור, זכור! אני צוחק ...
אני זוכר למרות השכחה ...
דוקטור טיים אל תשתוק!
אין זמן מרפא
היכן להשיג את המפתחות מכאב?
איפה גלולות הקסם
לראות אותך שוב
כך שנרדם
באגדה בהירה על אהבה.
איזו שטויות, מה הזמן מרפא?
אם נמאס לי ממך ...
לא! זה נכה אותי!
שולח תקלה בלב!
* * *
ירד גשם
היא יושבת ובוכה.
ירד גשם
היא חשבה שתניח טבעת על אצבעה.
ירד גשם
היא האמינה לו.
ירד גשם
והוא הוליך אותה.
ירד גשם
היא רצה בבכי וטיפות הצליפו בפניה.
ירד גשם
אבל לא היה לה אכפת.
ירד גשם
היא נפלה.
ירד גשם
והיא צרחה.
ירד גשם
היא התייפחה בחונק.
ירד גשם
אבל היא איבדה את ההכרה.
מה? איפה? מתי?,
המחשבות הראשונות שלה.
נפל, התייפח וחושך
הדבר האחרון שכולם זוכרים.
חודש לאחר מכן
בבית החולים לחולי נפש שוכב
היא שקלה את הכל
ואז ...
החליטו לשכוח, להרפות ולסלוח
אבל המחשבות חזקות משלה.
היא החלה לשתות כדי להפיל מחשבות,
אבל זה לא עזר.
היא בסופו של דבר בשעה 15:00.
הגיע לצוק
לאן הלכו
ו ...
זוכר את המילים
מה היא אמרה אז
"אני תמיד אוהב אותך,"
למטה קפץ, וקפא לנצח!
ואז בית החולים, חדר המתים, הלוויה,
והוא בוכה במר כל יום.
הוא הגיע על צוק
ואחרי שאמר את המילים האלה,
"אני תמיד אוהב אותך"
קפץ אחריה….
* * *
אני רוצה לתת את אהבתי
לטיפה, לנשימה האחרונה
אבל אתה לא רוצה לקחת אותה
ואתם כל הזמן מחפשים תירוצים.
והייתי סוחב אותך כמו ציפור על כנפיים
ואני הייתי ממריאה באומץ בשמים
לו רק הייתי יכול ליהנות איתך
זה הכאיב את נפשי וגופי.
* * *
ניתן לטפל בכל כאב ...
אבל אתה לא סתם מחבב אותך!
אחרי הכל, כל יום וכל רגע
אני תמיד איתך נפשית.
אתה האוויר שלי והמעיין שלי
אתה המלאך שקם בחושך
אבל הפחד שלי הפך למציאות
הקרח הקר בעינייך
אני חי מחליק מעל התהום
חבל שלא ניתן לבטל רגשות!
* * *
אני אוהב, אבל אתה ... לא אוהב.
אני שורף לקרקע.
ומהאפר לא תעיר
לא תתחממי.
אני אוהבת ומריחה בשקט
ואתה שוב רודף את הניצוצות
אני לא יודע איך אחרת!
אתה הורג אהבה ...
אני אוהבת אהבתי אולי?
מוטב שאשכח אותך.
רק מרגיש שזה מכרסם
איך לסיים אותי לאהוב?
* * *
בלי אהבה הם אומרים שהאור הלבן אינו נחמד.
ובכן, מה עם אז נכזב ?!
"גם אני אוהב אותך!" - הם לא יענו
והנשמה שלך תעשה חסר צבע.
אומרים שללא אהבה הלב שלנו חיוור יותר
החיים משעממים, כמעט פרימיטיביים.
אבל לפעמים קשה יותר לחיות באהבה
אם התחושה שלך אינה הדדית.
מחבר: טניה לרינה
אהבה נכזבת
אל תשוטט בעולם!
חסוך את ליבם של האוהבים!
ללכת לאיבוד איפשהו!
אם אתה אוהב מישהו
ואהבה היא הדדית
אם זה לצד זה
חצי לבבות, -
לא מפחד ממך אז
לא בחורף ולא בקיץ,
אהבה זו שיש לאחרים
זה נקרא ללא תשובה!
ובכן, אם פתאום אהבה
נכון, לא הדדי,
אל תהיה עצוב, תגלה
גם חצי!
* * *
אני אוהבת ... אבל אהבה לא משנה.
אני אוהב, מבין שהרגשות שלי
אבוי, נכזב. ולהתרסק
חלומות ותקוות. יש לנו שלום לשניים
אין צורך לחלוק.ואני רק חולמת
איך לגעת בעדינות בשיער הזהב.
סליחה, הבוקר יבוא והחלום יתמוסס.
ורק כרית בזרועותיי ...
* * *
אני אוהב אותך בלי סיכוי להדדיות
ולדעת שהתשובה לא מחכה ...
באיזו תדירות, תוך שמירה על אנונימיות,
אני צופה בך, מפחד להודות ...
להודות שהיית בלבי הרבה זמן,
ה"אהבה "היחידה שלך היא החלום האולטימטיבי!
אך אל תמצאו דלת לנשמתכם,
אני צריך לחיות בעינוי הייסורים ...
הפסוקים הטובים ביותר לילדה הם קצרים עד דמעות
כמה חבל ששום דבר לא קרה
כמה עצוב שעכשיו אנחנו לא לבד ...
זה לא הסתדר, לא יכול היה לסבול את זה, לא התאהב -
דרכים נפרדות אנו הולכים ...
הגורל לא נותן לנו להיות ביחד
הגיע הזמן שנפרד ממך.
הם לא יצעקו אלינו "טילי - בצק",
האהבה נעלמה. אבל, בכל זאת, היה ...
* * *
אני אוהב אותך, אבל לא אמרתי
אני לא ארמוז ולא אודה.
אני לא רוצה לטעות
בערך אותה מגרפה מעד.
אני עצלן מכדי להתפלל לאלוהים
על אושר ורגשות הדדיים.
ואני לא אגיד
אם כי מילאת את מחשבותיך בעבה.
אני עצלן מכדי לקוות, לחלום
להתפלל, לזכור או להאמין.
אני יודע שבתמורה אני צריך לחכות
ואני לא יודע מה לענות ...
* * *
ושוב לילה ושוב דמעות
יש רק איומים במכתבך
למה אהבת אותו?
מדוע הכיבה אותם האהבה?
אחרי הכל, היא ידעה שהוא אוהב אותה.
אבל גנבת את ליבו
ואז, היא עצמה התאבלה.
אבל מה אתה שואג עכשיו?
למי חיכיתם בדלת כל הערב?
אתה יודע, הוא גם בגד בך,
תגיד לי, זה כמו אושר?
* * *
אני מתגעגע אליו. באמת, באמת.
אני מחפש מבט כחול מוכר בקהל.
הימים הקצרים הפכו ארוכים יותר מהלילה.
ואני מבין שאין דרך חזרה.
אני מתגעגע אליו. חזק מאוד.
קול אהוב נשמע דרך חלום.
אבל הנייד לא יענה לשיחה.
הטלפון הישן שותק שלוש שנים.
אני מייללת עליו. כשהם לא רואים.
ומחכה לסוף המלנכוליה.
הבחירה שלי בחיים האלה ברורה מאליה:
בידו מונחת ידי.
אני על זה ... (אני לא יודע להתוודות!)
אני משתגע. וחולם במציאות.
הייתי איתו כל הזמן שמונה עשרה.
ובלעדיו ... אבל האם אני חי ?.
* * *
לפעמים הלב ודמעות לרסיסים ...
זה הופך להיות בושה עבור עצמי
כשאתה לא יכול לחיות בלי מישהו ...
והוא ... חי ויכול ... בלעדיך ...
* * *
אני לא שאהבתי אותך ...
פשוט כאב לשחרר ...
פשוט - לא דבר ארור ששכחתי ...
פשוט - אני לא יודע לישון ...
אני לא טס איתך ...
זה פשוט היה טוב מאוד!
זה פשוט כל מה שחלמתי עליו!
... פשוט אהבתי ... זה הכל ...
* * *
אני לבד בעולם הנטוש הזה
מסתתר שוב מחורף עז.
אני לבד בדירה ריקה
אני אומר - "אני לא צריך רגשות"
היא הסתירה את כאביה מאחורי חיוך.
וזה כבר לא "נשרף" בחזה.
אתה יודע, פשוט שכחתי אותך.
כל מה שהיה עכשיו מאחור.
אבל אני לא אסתיר, זה קורה, בלילה,
אני חולמת עליך - וביחד אנחנו,
סלל את הדרך בחושך בנרות
בעיצומו של החורף העז הזה.
משהו זוכר אותך, אצלי זה נראה.
רק אני אסרתי על אהבה.
זה עצוב ואפילו מעליב,
המשך לחיות איתך רק בחלומות.
אין תשובה. כל המחשבות המבולבלות.
רק הדפוסים שוב על החלון.
סילקתי אותך מהחיים
אבל, אני נפגש, לעתים קרובות יותר - בחלום.
* * *
היא ישבה כפופה על הרצפה
והיא עדיין החזיקה את ידית הדלת:
"זהו! שחרר, אני כבר לא יכול לקחת את זה!"
אני לא רוצה לחזור שוב.
כמה זמן הוא חזר? .. במשך שבוע,
במשך חודש, אולי שלוש! .. ולחכות שוב?
ושוב ללמוד להתרגל לאובדן,
וזוכרים לילות ארוכים ?! "
היא חיבקה את ברכיה חזק יותר
ביד קרה ורועדת.
אין ספק שנותר אפילו צל
כי זו שברחה משם ... הפכה להיות זרה.
ושם ... מאחורי הדלת ... אותו "זר" עמד,
כולם חיכו: עכשיו הוא יתעשת, פתוח.
זה אוהב אותו מאוד! .. ידע היטב.
ועכשיו היא מתווכחת עם עצמה.
הוא עמד עד הבוקר.
דפק ... צילצל אליה בדלת פעמים רבות.
אבל !!! .. הלב שהצליחו לשרוף עד היסוד,
כבר לא מתלקחת בשבילך!
* * *
הנחתי למיטה שלך
פרחים קמטים למחצה,
והם מתו עם עלי הכותרת
החלומות העייפים שלי.
לחשתי לשמאלני
על אהבה דועכת
ואתה לתאי האבל
אל תתקשר אליי יותר.
אנחנו לא חיים, אבל כמהים.
עבורנו יופי מיידי
אבל אל תדליק אותך בנשיקה
פי קר.
ותן לי לקרוא הכל בחלומותיי:
"לא אהבת, אתה לא מצטער"
אבל אני מבין טוב יותר
צער האהבה שלך.
* * *
הגשרים שרפו על ידך
אבל אתם מחפשים מעבר נוסף
אני ואתה אשם
שנינו יודעים שהחיים אינם דבש.
אלפי כוכבים זורחים בשמיים
תלך, אני אלך לפגישה
אין הזדמנות מעבר לגשר
אז לך על קרח גביש
אם עדיין לא נועד
לצד השני אתה מגיע לשם
התחתונה הבוצית מושכת
כנראה שעדיף לעזוב.
משהו נשבר בנפש
עם השקיעה הגשר נשרף
אל תאסוף אותו עבורנו כבר
הוא התמוטט והחיים נמוגים
היית צריך לדעת על זה,
שוב על קרח דק
אחרי הכל, כאשר הגשרים נשרפים,
פורד הים ההוא.
* * *
כאילו העולם איבד לפתע את צבעו
ואפילו השמש איכשהו התעמעמה בבת אחת ...
האהבה נעלמה - והדופק שלי הפסיק לפעום,
ואין בי נשמה, רק הגוף נשאר ...
לב שבור נשבר לרסיסים
אהבתי האומללה, ואתה אכזרי!
מה שהיה זהב - עכשיו רק קופרס,
סליחה, נשמה, אבל רגשות הפכו עבורי לקח ...
* * *
כאן הדלת סגורה, ניתן לשמוע מדרגות.
מילים: "אנו נפרדים לנצח."
אתה פשוט לא משקר לעצמך
שנים לא גורמות לנו להתקשר.
אני רוצה להחזיר רגע
כאשר צעד באומץ רב מעבר לסף.
ולבך הבודד זעק
שמע רק ריקנות ואלוהים.
* * *
אתה עוזב, משאיר אותי לבד
תחושות בליבי התפשטו מכאב
ובלילה מתחשק ליילל על הירח
בניסיונות סרק להיפרד מאהבה
אבל היא ממשיכה להמשיך לאכול
מטפס דרך פצעים מתחת לעור דק ...
ולא אכפת לך אם אנחנו ביחד או זה מזה,
אבל לבי לא ישכח אותך
* * *
התקווה האחרונה נעלמה
שחיה בנפש.
הכל לא יהיה כמו קודם,
והייתי כל כך תמימה.
נתתי לך טיפה
כל חיי וכל אהבתי
כעת נותר ריק
ואל תכיר אותי שוב אושר ...
לא שם לב לצרות שלי
החיים מלאי כיף
אני מרים את עיני לשמיים -
מאי לבי יחלים.
* * *
אהבה שרק לאחרונה עוררה השראה
סבל בלב השתקף.
אבל התחושה שלי לא התקררה, לא נעלמה
ובאמצעות פריזמה של רזות וכאב מעוותת.
אבל אני זוכר את ההבטחות שלך!
השקפתך, שזירת נשמות וידיים ...
ההפרדה גרועה וחמורה יותר
לעתים קרובות יותר התקפי כאב הלב שלי ...
* * *
לבבות דופקים. והשתיקה.
העולם היה מחולק לשניים.
הוא לבד. ואני לבד.
חלמתי על עולם בערפל.
איך אוכל להקל על הכאב הזה?
איך לשכוח להכין אותו? ..
הכל עכשיו. יש מלח בלב.
לא ניתן לתקן דבר.
שקט, לב, אל תדפוק.
אתה יודע איך אהבתי.
אמנם עש, אבל לפחות לצרוח ...
יחד איתו גם הכוח עזב.
* * *
אהבה היא לא תמיד הדדית
לא תמיד נותן לנו אור
לפעמים אתה אוהב
והם לא אוהבים אותך, לא!
אתה מרגיש עצוב ואפילו בוכה
החיים מוכנים לתת לי
רק כדי להיות שקט
לחש: "אני אוהב ..."
אתה דופק וזה סגור שם
אתה שוב בוכה במרירות
כי האהבה שלך שבורה
ותקוות וחלומות!
שירים מעניינים על אהבה עד דמעות אצל בחור
היום החלטתי למות
והלכתי לגשר בלילה.
מוכנים תמיד לוויה,
עליתי על זה בצמיחה מלאה.
ולא היה מה לשאול לפני המוות,
מוכנים להתאבד.
החלטתי לפני שאתה מת להתקשר
להיות איתך לפני זה.
אני מתקשר, חוזר, מחייג,
אבל היא לא מרימה את הטלפון.
אני זוכר את ילידתה
והמוות קורא לי לקרקעית.
אני מתקשר, חוזר, מחייג,
אבל היא לא מרימה את הטלפון.
אני לא שוכח ממנה יקירי
מתקשר, אני מקווה שזה יציל.
נקרא, אחת, שתיים, שתיים, אחת
אבל היא לא ענתה לי
ואני על הגשר ככה
אני מחליט למות בירח.
החלטתי לטפס מעל המעקה,
תוך כדי טיפוס, נזכר ברגעים
איך נתת לי יום אחד
תקווה פשוטה במילים.
טיפסתי ונעמדתי ומביט למטה
נזכר בפרצוף האהוב שלך.
לאהבה, מה הפרס שלי?
מלבד לב שבור?
נואש לקחת את הקפיצה,
השוטה הזה התקשר.
אבל למה? התקשרת אלי בחזרה ...
טיפסתי חזרה מעל המעקה.
אני לוקח את השיחה, אומר לה שלום
היא אומרת לי אותו דבר בתגובה.
הוא שאל: - מה אתה עושה? איך זה הולך?
היא אמרה: - שהם אומרים שהיא באה מדייט ...
- נו, איך, לא נעלב? האם הכל בסדר?
- כן, אין כלום .. הכל נראה בסדר.
והיא אומרת לי דבר אחד:
ומשהו קר בחוץ ...
- כן, אני יודע, הרוח נושבת ברגע זה, זה מגניב,
ובכן, כן זה לא משנה, תשכחו מזה בסדר?
- מה? אני לא מבין, איפה אתה?
- עליה עניתי, כן ... אני על הגשר.
היא חשבה אותו כחבר הכי טוב
כן, והיא ידעה את זה
שהוא אוהב אותה מאוד
אבל היא חיפשה אושר באחרת.
"מה אתה עושה שם?" אחד מאוחר
כן, אז החלטתי והתקשרתי אליך.
"אני מבין, אבל לא אמרת לי את הסיבות!"
הוא שתק לרגע ... לא דיבר ...
כן, הגעתי לגשר,
הביט למטה, עמד זקוף ...
- רגע, טיפש לא החלטת למות ??? !!!
- וחשבת למה התקשרתי אליך ...
-חכה, רגע, אתה לא מעז!
היא אמרה בבכי.
- אל תמותו, היו אמיצים !!
"אני אוהב אותך, הדלי שלי ..."
כמובן שהוא לא האמין לה,
עושה צעד, קפץ מהגשר.
אבל היא לא הבינה שהוא לא האמין לה….
והשתיקה באה באחת ...
היא צעקה לטלפון: - אהובה אה !!!
אבל אני משקר, גוסס
"איפה אתה יקר, יקירתי, יקירי ..."
לפני המוות הגיע הקול לאהובה.
היא קלעה לילות עד שלוש
אבל תוך שעה, בארבע בערב,
מספר לא ידוע קרא לה
אמר .. האדם אותו התקשרת הוא מת ...
ידיה איבדו את הנייד שלה,
היא אמרה: נו, מה את מתוקה ...
איפה אתה שלי .. האהוב ביותר ...
איפה אתה יקירתי ...
ואז היא הבינה שהוא,
הבנתי שכמה שהיה פעם אף אחד ...
שהיא לא חברה איתו ...
היא הבינה שהיא אוהבת מאוד….
שתיקה, ערב .... היא הלכה לגשר,
טיפס על המעקה, ולקח, אבל פשוט.
אחרי שאמרתי את זה, סלחו לי הדלי שלי….
אני בא אליך ... סופר מהגשר אל האדמה
שברים של שנייה
הם קברו אותם בסמוך, באזור אחד.
אני תמיד מבקש מכם לזכור את זה
ובהיסטוריה של זה ובכלל במערבולת ...
שהאהבה קורה למוות ...
* * *
עדיין לא שכחתי אותך ...
ועדיין ... מאוהב בטירוף ...
רגע לפני ... יללתי מכאב ...
ועכשיו אני סובל מכאב זה ...
זה פשוט התחזק ... עם השנים ...
אני מנסה לא לחכות ... אלא לחיות ...
לפעמים ... אני לא ישן בלילה ...
זה פשוט ... לא הזלתי דמעות ...
עד עכשיו ... בלב ... חרד ...
על הנשמה שלי ... חתולים מגרדים ...
קשה לי לחיות בלעדיך ...
אבל אתה שם בחוץ ... ואני כאן ...
* * *
נרות שעווה בערו ...
הארון מכוסה בקטיפה שחורה ..
וכל קרוביה בוכים ..
ובתוך הארון ההוא .. הילדה ישנה ..
ומול הארון שעל הברכיים ..
הצעיר עומד ..
ולוחשות בשפתיים חיוורות
אה, מה עשיתי לך!
אחרי הכל, לא ידעתי מה אהבת ..
הרי לא ידעתי למה חיכית ..
סלח לי יקירתי ..
סלח לי, נשמתי!
כאשר הורד הארון לקבר ...
השמש שקעה מאחורי ההר ..
ובפארק חשוך, על חבל ...
הבחור הצעיר התנדנד ...
* * *
הוא זרק אותי כמה פעמים
ואז הוא הרים את זה שוב ...
הוא אמר מאה משפטים מגרדים
אבל אז הוא הגיע לחיבוק ...
הוא הרחיק אותי לנצח
כמו שקע רחוק מהבית ...
האיש היחיד שלי
בלעדיו יום זה כמו לילה ...
איפה גאוותי?
נגרר אחריו כמו כלב ...
מאהבה פרחתי בנשמתי
למרות שיטפונות הדמעות ...
ואף אחד לא שמח אותי
הוא לא יכול היה לעשות את זה באותה צורה ...
אסיר תודה לו
שהכי דאגתי ...
הוא היה אוויר, הוא היה הכל.
אבל נמאס לו להיות ...
הוא עייף מהבעיות שלי
וכנראה נמאס לאהוב ...
אני מאחל לו שלא יידע
כמה כאב מהדמעות האלה ...
ניתן לראות שזה גורלו - להפסיד
אלה שגדלו דרך הלב ...
* * *
עכשיו אנחנו רק חברים
וכך יהיה טוב יותר.
כן, אי אפשר להחיות תחושות,
אבל כל כך קל להרוס!
איתך טס לגן עדן
ועלה מעל פני האדמה.
אהבה עשתה ניסים
וחיינו מאוהבים.
אבל הלהט החם שלנו התקרר
האדמה התקרבה לפתע.
מי צדק ומי אשם?
אנחנו לא יכולים להתחיל מחדש ...
* * *
אני עצוב, כי זה לא הסתדר כמו שרציתי,
ופער קשה חיכה לנו ...
ואיך חלמתי, ואיך שרתי בנפשי!
עכשיו נשאר רק מתח בלב ...
אני מקווה שתהיי מאושרת בלעדיי
תן לגורל להצליח.
אבל לא תפסיק לזכור אותי -
זו רק עכשיו התפילה שלי ...
* * *
עזבת, מחבקת שלום.
הוא חייך כמו להב שבלבו
ולא הבנתי שכבר הפסדתי,
וטרקתי את הדלת בנפשי.
עזבת בלי להביט בעיניי
מפחד לראות שם דמעות.
אני לא מאמין בניסים עכשיו
אני אוציא את החלומות שלי מהשינה.
עזבת, נשארתי חולה.
אני אשתפר בקרוב,
אבל כבר איש אינו יכול
עורר את אהבת הבר שלי.
* * *
כן, אתה ואני היינו בסדר
הפרדה, ככל הנראה, היא בלתי נמנעת.
אבל האם הדמעות ימסו את האבקה -
המשקעים מאהבתי חסרת הגבולות?
אבל האם הם יכולים לשטוף את כל הגעגוע?
מה שחונק אותי ללא רחמים
והכדור מגיע למקדש?
זה לא משנה, כי הנשמות שלנו לא ביחד ...
* * *
אני כבר לא רוצה לאהוב אותך.
מקווה לחיות, מה אתה עומד לכתוב.
מדוע לשווא אתה צריך לדאוג לנשמתך?
אחרי הכל, לעולם לא תשמע אותה.
אתה עצמך אמרת שאני אף אחד לא בשבילך
מה האחר, שהוא היקר ביותר,
ובשבילך אני רק פרק ....
נמצא בי, רק שאנחנו דומים.
כמה מגעיל ומגעיל להבין
שהוא נישק אותי, חולם עליה ...
והמלטפות האלה, מילים עדינות
לא בשבילי, אבל בשבילה, אני יודע!
כמה טיפש, האמנתי לך
נראית לי כנה וישרה.
אבל ההתכתבויות שלך ברשתות החברתיות
חזר לעולם הזה חוטא חוטא….
* * *
אני סולחת לך ... על כל לילותי ללא שינה
ולגבי הכאב שהתהילה על הלב טמונה ...
ולגבי העצבים ... חוטים חשופים ...
ולזעקת הטלפון השקטה ...
אני סולחת לך ... לדעת, הגורל לא הובטח לנו
להיות מאוהב ופרידה לא מכיר בכלל ...
אני סולחת לעצמי ... לא אני, כנראה, אישה שלך ...
גן עדן החליט כך ... רק שאני לא מבין אותם בכלל.
אני סולחת לך ... על ימי הבדידות הקרים ...
לאהבה של מישהו אחר שהצליחה לזרוח בדמעה ...
אל תחזיר את הגלגל לאחור, רק איך אני רוצה
לרגע קצר, אפילו לרגע ... אנו שוללים את הגורל ...
* * *
לעולם לא ניפגש איתך
לא יתקיימו פגישות המיוחלות,
ולא לחלום מתחת לירח המלא
אבוי, לא יכולנו להציל אהבה.
ולמה זה קרה? אני לא יודע!
אולי זה לא הגורל לנו להיות ביחד,
אני מאחל לך אושר טוב
חס וחלילה, לאהוב מישהו.
בליבי, כמובן שאיכשהו לא רגוע,
והלב נוקב בכל יום ושעה,
בהתחלה זה יהיה מאוד מאוד כואב
כי לנצח אהבה האש יצאה.
הכל מתרחש על פלנטה שטופת שמש
פרידה, מפגש, שמחה ואהבה,
אבל רק לנו, באור הלבן הזה
לא להיפגש, כמו פעם, שוב ושוב.
לעולם לא ניפגש איתך
לא יהיו מפגשים נוספים במכרז
בוא נסתפק בגורלנו
לא ניתן להבעיר את אש האהבה.
* * *
אהבתי אותך יותר מהחיים
רומסת את אהבתי בבוץ
הבגידות, השקרים, השערוריות שלך, האלכוהול,
סלח לאהובי, אין יותר כוח.
עזבת, חזרתי ובכיתי,
מבקש ממך תסלח לי!
אבל זו לא אשמתי, אתה יודע
סליחה אתה צריך לשאול אותנו!
ושוב לילה ושוב דמעות
הרטיבו את כל הכרית מעלבונות,
זה כואב לי וצורח ציד
אבל הבן במיטה ישן במתיקות.
אני אקבל בשקט את המכתבים שכתבת
איפה שאמרת שאתה אוהב, אל תבגוד,
הבטחת לי חיים יפים
למעשה, זה התברר רק FARS.
* * *
זה אני ... - זה לא היה נעול שם ...
אני לא יודע למה נכנסתי ...
אולי לא שכחתי כלום
והנשמה רצתה לחמם? ..
אולי זה הזכיר לי שוב
מה שניסיתי לשכוח ...
מה לא ניתן לתקן
אל תחזור ... אלא אם כן הרפה.
הייתי שמח ... אבל זה לא מסתדר ...
ניכר שזה חזק ממני,
הזיכרון בעבר נודד ומשוטט ...
הפגישות שלנו מתקיימות בעקשנות.
והנשמה - להישבר ... ואני עמל ...
ואני לא יודע מה לעשות, מה לעשות?
אני לא מנסה לשכוח הכל ...
והאם ניתן לשכוח זאת?
הנה היא הגיעה ... חיכית לי גם ...
ולא צריך מילים נוספות עכשיו ...
אבל זה עדיין אפשרי מאוד ...
אם יש אהבה בלב ...
* * *
אהבנו והערכנו
אבל בתגובה קיבלנו
רק הרבה כאב וסבל.
חבורה של זיכרונות מיותרים
הגורמים לדמעות.
וסופות רעמים נזרעות בנפש.
בלבנו - קור, עצב.
כל זה בתוכנו, ובכן.
נשכח את כל הכאב
מה הם לקחו איתם.
נשכח ונסלח
כל אותם ימים שנתנו להם.
* * *
השארתי אותך לנצח ...
השארתי אותך לנצח ...
אתה כבר לא לצידי.
לא אשאיר עקבות בנשמתי
ואכסה אהבה בשמיים קודרים.
בעולמי שוב הריקנות
אין כוכבים בהירים.
אני אומר: האם זה באמת אחד?
וזה מאוחר מדי לקרוא לאהבה!
ועכשיו נשכח לנצח
כל הרגשות שהיו
וחלומות שבורים בשנאה
אבוד בחשכת האבק השחור.
השארתי אותך לנצח
אבל הכי פוגעני בעיניי בעולם
שעזבתי את הפעם בעצמי
ואני עצמי אחראי לכך.
* * *
תסביר לי מהר יותר
מדוע זה קורה?
נראה שכולנו שמחים
רק עצב מוצא
הסתכלתי אז מהחלון
והוא ראה את השמיים.
זה נראה כחול,
זה נראה חיוור
והנשמה שלי אז.
גנח זמן רב.
לא יכולתי לשכוח אותך-
מרירות מדוכאת.
לבי דימם
המום מפחד עצוב
מיד הדם קפא בעורקי
דמעות מילאו את עיניי.
פחד לדחות אותך
פחד לאבד
פחד מאשמה
הפחד השתלט על התקווה.
אני שונאת מרחק
מפריד בינינו איתך.
יש לי מדינה כזו-
סע לבד ליד הנהר
כל הזמן אני תמיד
אני רואה לפניך את הדיוקן שלך
מותר לי לשכוח אותך?
אני יכול רק לענות "לא!"
טוען ...